טיפול ממושך בנוגדי-קרישה פומיים, בין אם מטופל בקומדין או בנוגדי-קרישה פומיים חדשים, משמש למניעת אירועים מוחיים במרבית החולים עם פרפור פרוזדורים. מעדויות בנושא עולה כי ייתכן ונוגדי הקרישה הפומיים החדשים מלווים בתוצאות כלייתיות טובות יותר מקומדין. כעת, במאמר שפורסם בכתב העת Journal of The American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הידרדרות בתפקוד הכלייתי היא נפוצה בחולים עם פרפור פרוזדורים, הנוטלים נוגדי-קרישה פומיים חדשים. עוד עולה מהנתונים כי ייתכן ונוגדי-קרישה פומיים חדשים, בפרט Dabigatran (פרדקסה) ו-Rivaroxaban (קסרלטו) מלווים בסיכון נמוך יותר לסיבוכים כלייתיים, בהשוואה לטיפול בקומדין.
החוקרים ביקשו לערוך השוואה בין ארבעה תכשירים נוגדי-קרישה Apixaban (אליקוויס), Dabigatran, Rivaroxaban וקומדין להערכת ההשפעה על ארבעה תוצאים כלייתיים: ירידה של 30% ומעלה בקצב פינוי גלומרולארי משוער, הכפלת ריכוז קריאטינין בדם, נזק כלייתי חד (AKI) וכשל כלייתי.
לצורך המחקר התבססו החוקרים על נתוני מאגר נתונים אדמיניסטרטיבי גדול מארצות הברית וזיהוי 9,769 חולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם, אשר החלו בטיפול בנוגדי-קרישה פומיים בין 1 באוקטובר, 2010, ועד 30 באפריל, 2016.
הסיכון המצטבר בתום שנתיים של טיפול עמדו דווח כדלקמן: הידרדרות של לפחות 30% בקצב פינוי גלומרולארי תועדה ב-24.4% מהמטופלים, הכפלת ריכוז קריאטינין בדם ב-4%, נזק כלייתי חד תואר ב-14.8% וכשל כלייתי זוהה ב-1.7% מהחולים.
כאשר החוקרים בחנו את שלושת נוגדי הקרישה הפומיים החדשים ביחד, הם מצאו כי טיפול זה לווה בסיכון מופחת להידרדרות בקצב הפינוי הגלומרולארי (יחס סיכון של 0.77), הכפלת ריכוז קריאטינין (יחס סיכון של 0.62) ונזק כלייתי חד (יחס סיכון של 0.68), בהשוואה לקומדין.
מהשוואת כל אחד מנוגדי הקרישה הפומיים החדשים אל מול קומדין עלה כי ריברוקסבן היה קשור לסיכון הנמוך ביותר לפגיעה כלייתית (ירידה מובהקת בסיכון בכל שלושת המדדים: eGFR , הכפלת קריאטינין ו-AKI) ככל הנראה בשל ההבדל במנגנון הפרמקולוגי שלו.
להלן הממצאים עבור שלושת נוגדי הקרישה הפומיים החדשים:
ריברוקסבן (2,485 מטופלים) : הפחית הסיכון באופן מובהק לירידה של מעל 30% ב-eGFR ב-27%, ואת הסיכון להכפלת ערך קריאטינין בדם ב-54% , ואת ה-AKI ב-31% , בהשוואה לקומדין.
אפיקסבן (1,883 מטופלים) : לא נמצאו הבדלים מובהקים באף אחד מיעדי המחקר הכלייתיים בהשוואה לקומדין.
דביגטרן (1216 מטופלים): היה קשור להפחתה בסיכון לירידה של מעל 30% ב-eGFR ב-28% , ול-AKI ב-45% ביחס לקומדין.
החוקרים מציינים בסיכום המאמר כי בבחירת הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים, מבין אפשרויות הקיימות, נראה שיש לקחת בחשבון את ההשפעה האפשרית על התפקוד הכלייתי. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים להוכחת התועלת הכלייתית האפשרית של נוגדי קרישה פומיים חדשים.
J Am Coll Cardiol 2017;70:262132
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!