בחולים עם אי-ספיקת לב מתקדמת אין תועלת לטיפול ב-Liraglutide (ויקטוזה) במונחים של יציבות קלינית לאחר אשפוז, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA. עם זאת, לתרופה עדיין תתכן תועלת בחולים עם אי-ספיקת לב בשלב מוקדם או פחות חמורה.
מטרת המחקר הייתה לבחון אם הטיפול בויקטוזה מביא לשיפור יציבות קלינית לאחר אשפוז בשל אי-ספיקת לב חדה. מדובר במחקר בשלב 2, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, אקראי, שכלל חולים עם אי-ספיקת לב וירידה במקטע פליטה של חדר שמאל, שאושפזו לאחרונה.
במסגרת המחקר טופלו 154 חולים בויקטוזה ו-146 חולים טופלו בפלסבו שניתנו בזריקות תת-עוריות יומיות; מינון תרופת המחקר הועלה ל-1.8 מ”ג/יום במהלך 30 הימים הראשונים ובהתאם לסבילות הטיפול, וניתן למשך 180 ימים.
התוצא העיקרי של המחקר היה מדד דירוג כולל בו כל החולים, ללא תלות בטיפול שניתן להם, דורגו לפי שלושה מדדים: זמן עד לתמותה, זמן עד לאשפוז חוזר בשל אי-ספיקת לב, ושינוי ממוצע לאורך זמן בריכוז NT-proBNP (N-Terminal Pro-B-Type Natriuretic Peptide) מתחילת המחקר ועד לאחר 180 ימים. ערכים גבוהים יותר העידו על יציבות טובה יותר. ניתוח משני כלל את מרכיבי תוצא הסיום העיקרי, מבנה ותפקוד הלב, מרחק הליכה לשש דקות, איכות חיים ואירועים.
מבין 300 חולים שחולקו באקראי (גיל חציוני של 61 שנים, חציון מקטע פליטה של חדר שמאל של 25%), 271 חולים השלימו את המחקר. בהשוואה לפלסבו, לטיפול בויקטוזה לא הייתה השפעה משמעותית על תוצא הסיום (דירוג ממוצע של 146 עם ויקטוזה לעומת 156 עם פלסבו, P=0.31). לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במספר מקרי התמותה (12% לעומת 11%, בהתאמה, יחס סיכון של 1.10, P=0.78) או באשפוזים חוזרים בשל אי-ספיקת לב (41% לעומת 34%, יחס סיכון של 1.30, p=0.17) או בתוצאי הסיום המשניים.
מניתוח לפי תתי-קבוצות בחולים עם סוכרת לא זוהו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. שיעור אירועי היפרגליקמיה עמדעל 10% לעומת 18% עם ויקטוזה ופלסבו, בהתאמה, ושיעור אירועי היפוגליקמיה עמד על 1% ו-3%, בהתאמה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים שאושפזו לאחרונה בשל אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל, הטיפול בויקטוזה לא הוביל ליציבות קלינית רבה יותר. ממצאים אלו אינם תומכים בטיפול בויקטוזה במצבים אלו.
JAMA 2016; 316:500-508
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!