פחות משליש מהחולים המאושפזים בשל הופעה חדשה של אי-ספיקת לב מופנים להשלמת הערכה פולשנית או לא-פולשנית של מחלה כלילית בתוך 90 ימים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שמחלה כלילית הינה הגורם הנפוץ ביותר לאי-ספיקת לב, היקף הערכה כלילית של חולים עם הופעה חדשה של אי-ספיקת לב ו/או רה-וסקולריזציה אינו מוגדר היטב. מטרתם כעת הייתה לנתח את דפוסי בדיקות להערכת מחלה איסכמית של העורקים הכליליים ורה-וסקולריזציה של חולים עם הופעה חדשה של אי-ספיקת לב.
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שהתבסס על מאגרי Medicare ו-Truven Health MarkenScan Commercial לשנים 2010-2013. היקף בדיקות פולשניות ולא-פולשניות להערכה כלילית ורה-וסקולריזציה נבחן בחולים מאושפזים עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב במהלך האשפוז הראשוני ובתוך 90 ימים מאשפוז.
מבין 67,161 חולים עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב במהלך אשפוז, רק 17.5% השלימו בדיקות למחלה כלילית איסכמית במהלך האשפוז הראשוני, עם עליה ל-27.4% לאחר 90 ימים. מבין החולים עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב, רק 2.1% השלימו רה-וסקולריזציה במהלך האשפוז הראשוני בשל אי-ספיקת לב; עד לאחר 90 ימים, שיעורי רה-וסקולריזציה עלו ל-4.3%.
הבדיקות להערכה כלילית כללו בדיקות במאמץ (מיפוי לב או אקו-לב במאמץ) ב-7.9% מהחולים עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב במהלך האשפוז הראשוני (14.6% בתוך 90 ימים), בעוד שאנגיוגרפיה כלילית בוצעה ב-11.1% מהחולים במהלך האשפוז הראשוני (16.5% בתוך 90 ימים).
מניתוח הנתונים עלה כי בחולים עם אי-ספיקת לב ואבחנה קודמת של מחלת עורקים כלילית תועד סיכוי גבוה יותר להשלמת בדיקות לא-פולשניות להערכה איסכמית (יחס סיכויים של 1.25), כמו גם בדיקות פולשניות (יחס סיכויים של 1.93), בעת האשפוז הראשוני, בהשוואה לחולים ללא מחלת עורקים כלילית טרם האשפוז.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מרבית החולים המאושפזים עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב לא הופנו להשלמת הערכת מחלה כלילית במהלך האשפוז או בתוך 90 ימים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!