מתת-ניתוח של מחקר ARISTOTLE עולים נתונים מבטיחים לתוצאות טיפול ב-Apixaban (אליקוויס) בחולים עם פרפור פרוזדורים והפרעה בתפקוד הכלייתי, אך גם עולות שאלות באשר לאופן ניטור ההשפעה של נוגדי-קרישה פומיים ישירים בחולי פרפור פרוזדורים.
החוקרים התבססו על סדרת דגימות דם זמינות אודות 16,869 חולים וזיהו 13.6% חולים עם החמרה בתפקוד כלייתי, שהוגדרה כירידה של למעלה מ-20% במדדי eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate).
קצב ההידרדרות במדדי eGFR היה וריאבילי, אך ירד מהר יותר בחולים מבוגרים ובאלו עם המטוקריט נמוך, אי-ספיקת לב, מחלת כלי דם או סוכרת.
בחולים עם החמרת תפקוד כלייתי תועד שיעור גבוה יותר של אירועים מוחיים או תסחיף סיסטמי (יחס סיכון של 1.53), דימום מג’ורי (יחס סיכון של 1.56) ותמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 2.31). מגמה זו לא הייתה תלויה בתפקוד כלייתי בסיסי והתבססות על נוסחאות CKD-EPI להערכת התפקוד הכלייתי.
עם זאת, כאשר חולקו באקראי לטיפול ב- Apixaban במקום קומדין, בחולים אלו תועד סיכון יחסי נמוך יותר לאירוע מוחי או תסחיף סיסטמי (יחס סיכון של 0.80) ודימום מג’ורי (יחס סיכון של 0.76).
ההשפעה המועילה של Apixaban על תוצאים אלו הייתה עקבית גם בחולים עם תפקוד כלייתי תקין או תפקוד כלייתי ירוד-יציב (פחות מ-50 מ”ל/דקה) לאורך הזמן.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם פרפור פרוזדורים, הידרדרות תפקוד כלייתי הייתה נפוצה יותר בקשישים ובאלו עם מחלות לב וכלי דם. החמרת תפקוד כלייתי לוותה בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים ותמותה. בהשוואה לקומדין, היעילות והבטיחות של Apixaban היו דומות בחולים עם תפקוד כלייתי ירוד, בהחמרה ותקין.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!