במאמר שפורסם בכתב העת Lancet מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי ללא תלות בגיל החולים או חומרת האירוע המוחי, ולמרות הסיכון לדימום תוך-גולגולתי פטאלי במהלך הימים הראשונים לאחר הטיפול, מתן תוך-ורידי של Alteplase הביא לשיפור הסיכויים לתוצאות חיוביות בחולים לאחר אירוע מוחי כאשר ניתן בתוך 4.5 שעות מהופעת האירוע המוחי, כאשר טיפול מוקדם יותר לווה בתועלת גדולה יותר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Alteplase הינו טיפול יעיל כנגד אירוע מוחי איסכמי חד, אך קיימת מחלוקת בנוגע לשימוש בתרופה זו לאחר פרק זמן ארוך יותר מהתחלת האירוע המוחי, בחולים מבוגרים, ובחולים עם אירוע מוחי קל או חמור מאוד. כעת הם ביקשו לבחון את חשיבות גורמים אלו וההשפעה על תוצאות הטיפול ב- Alteplase בחולים עם אירוע מוחי.
החוקרים ערכו מטה-אנליזה של נתונים פרטניים אודות 6,756 חולים מתשעה מחקרים אקראיים, להשוואת Alteplase אל מול פלסבו או ביקורת פתוחה.הם כללו את כל המחקרים האקראיים בשלב 3 להערכת Alteplase במתן תוך-ורידי לחולים עם אירוע מוחי איסכמי חד. הערכות רטרוספקטיביות אישרו כי לא היו מחקרים שלא נכללו בסקירה. תוצאות טובות הוגדרו כהעדר מוגבלות משמעותית לאחר 3-6 חודשים, כפי שהוגדר לפי מדד mRS (Modified Rankin Score) של 0 או 1. תוצאים נוספים כללו אירועים של דימום תוך-גולגולתי תסמיני (דימום פרנכימה מסוג 2 בתוך שבעה ימים, ובנפרד, לפי מדד SITS-MOST של דימום פרנכימה מסוג 2 בתוך 36 שעות), דימום תוך-גולגולתי פטאלי בתוך שבעה ימים ותמותה בתוך 90 ימים.
מהנתונים עולה כי הטיפול ב- Alteplase הביא לעליה בסיכויים לתוצאות טובות לאחר אירוע מוחי, כאשר טיפול מוקדם יותר לווה בתועלת יחסית גדולה יותר. מתן הטיפול בתוך 3 שעות לווה בתוצאות טובות ב-32.9% מהחולים שטופלו ב- Alteplase (259 מבין 787 חולים), לעומת 23.1% מהחולים בקבוצת הביקורת (176 מבין 762 חולים) עם יחס סיכויים של 1.75; עיכוב של למעלה מ-3 שעות ועד 4.5 שעות לווה בתוצאות טובות ב-35.3% מהחולים (485 מבין 1,375 חולים), לעומת 30.1% (432 מבין 1,437 חולים) עם יחס סיכויים של 1.26; ועיכוב של למעלה מ-4.5 שעות לווה בתוצאות טובות ב-32.6% מהחולים (401 מבין 1,229 חולים) לעומת 30.6% מהחולים (357 מבין 1,166 חולים) עם יחס סיכויים של 1.15).
התועלת היחסית של הטיפול הייתה דומה ללא תלות בגיל או חומרת אירוע מוחי.
הטיפול ב- Alteplase הביא לעליה משמעותית בסיכויים לדימום תוך-גולגולתי תסמיני (6.8% לעומת 1.3% מקרים של דימום פרנכימה מסוג 2, יחס סיכויים של 5.55, p<0.0001; 3.7% לעומת 0.6% מקרים של דימום לפי הגדרת SITS-MOST, יחס סיכויים של 6.67, P<0.0001) ולעליה יחסית בשיעור דימומים תוך-מוחיים פטאליים בתוך שבעה ימים (2.7% לעומת 0.4%, יחס סיכויים של 7.14, p<0.0001).
העליה היחסית בסיכון לדימום תוך-גולגולתי פטאלי עם Alteplase הייתה דומה, ללא תלות בעיכוב בטיפול, גיל החולה, או חומרת האירוע המוחי, אך העליה האבסולוטית בסיכון המיוחס לטיפול הייתה גדולה יותר בחולים עם אירועים מוחיים חמורים יותר.
לא תוארה עליה בסיבות אחרות לתמותה ולא תועדה השפעה משמעותית על סיבות מאוחרות לתמותה. כתוצאה מכך, שיעורי התמותה לאחר 90 ימים עמדו על 17.9% בקרב מטופלים ב- Alteplase לעומת 16.5% בקבוצת הביקורת (יחס סיכון של 1.11, p=0.07).
מנתונים אלו עולה כי למרות עליה אבסולוטית של כ-2.8% בסיכון לתמותה מוקדמת עקב דימום תוך-גולגולתי, לאחר 3-6 חודשים כנגד הסיכון הנ”ל יש לקחת בחשבון את העליה האבסולוטית בשיעורי הישרדות ללא-מוגבלות של כ-10% בחולים שטופלו בתוך שלוש שעות ושל כ-5% בקרב מטופלים לאחר 3-4.5 שעות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!