ממצאים חדשים ממחקר עוקבה פרוספקטיבי של חולים עם נזק ריאתי חד מעידים על קשר מובהק בין טיפול סיסטמי בסטרואידים ובין התפתחות דליריום בחולים תחת הנשמה מכאנית. במאמר שפורסם בכתב העת Critical Care Medicine החוקרים כותבים כי לאור התחלואה והתמותה בטווח הקצר והארוך על-רקע דליריום ביחידות טיפול נמרץ, על הרופאים לקחת בחשבון את הממצאים הללו כאשר שוקלים את העלות מול התועלת של טיפול סיסטמי בסטרואידים בחולים עם נזק ריאתי חד.
מדגם המחקר כלל 339 חולים מונשמים עם נזק ריאתי חד, שאושפזו בארבעה בתי חולים, שלא היו בקומה במשך לפחות יומיים עוקבים, כך שניתן היה להעריך את המצב הקוגניטיבי שלהם, עם סך כולל של 2,286 ימי תצפית. החוקרים אספו את הנתונים אודות החולים מתוך מאגר גדול יותר של 520 חולים במחקר להערכת חולים מונשמים מכאנית עם נזק ריאתי חד. הם מציינים כי בחולים עם נזק ריאתי חד קיים סיכון גבוה לדליריום בזמן אשפוז ביחידות טיפול נמרץ וכן חולים אלו מטופלים לעיתים קרובות בסטרואידים.
החוקרים התבססו על מדד Confusion Assessment Method for the ICU להערכת דליריום , בשילוב עם מדד Richmond Agitation Sedation Sccale לזיהוי ואי-הכללת חולים בקומה. כאשר החולים במחקר פיתחו דליריום, ב-41% מהמקרים הם טופלו בסטרואידים ביום הקודם, זאת בהשוואה ל-34% מהימים בהם לא התפתח דליריום בחולים אלו.
מהנתונים עולה קשר מובהק בין מתן טיפול סיסטמי בסטרואידים ובין התפתחות דליריום (יחס סיכויים מתוקן של 1.52), לאחר תקנון לגיל, מין, מוצא אתני, אירוע מוחי קודם, צריכת אלכוהול בהווה או בעבר ושימוש קודם או נוכחי בסמים. לא זוהה קשר תלוי מינון, אם כי החוקרים מציינים כי ייתכן והדבר נובע מכך שחולים רבים טופלו במינון גבוה של קורטיקוסטרואידים.
בהשוואה לחולים מתחת לגיל 40 שנים, בחולים בגילאי 40-60 שנים (יחס סיכויים מתוקן של 1.81) ובאלו בגילאי 60 שנים ומעלה (יחס סיכויים מתוקן של 2.52) תועד סיכון מוגבר להתפתחות דליריום.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא, מאחר והמחקר הנוכחי אינו יכול לבסס קשר סיבה ותוצאה בין הטיפול בסטרואידים ובין דליריום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!