גישה חדשה המשלבת טיפול בהיפוקסיה עם תרגילי הליכה מביאה לשיפור סיבולת ומהירות ההליכה בחולים עם פגיעה לא-מלאה בחוט השדרה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהדורת 27 בנובמבר של כתב העת Neurology. מהתוצאות עולה כי שילוב של חמצן במינון נמוך עם תכנית שיקום סטנדרטית עדיף על כל טיפול בנפרד.
מדענים, חוקרים ורופאים בתחום שיקום פציעות חוט שדרה תומכים כולם בצורך בשילוב גישות טיפול.
המחקר כלל 22 מבוגרים עם פגיעה לא-מלאה בחוט השדרה (בין C2 ו-T12) במשך למעלה משנה, ללא קונטרקטורות במפרקים, אך עם תנועה רצונית מסוימת של הקרסול, ברך והירך, שיכלו ללכת לפחות צעד אחד ללא עזרה של אדם אחר. שלושה משתתפים פרשו מאוחר יותר מהמחקר מסיבות שונות.
החוקרים מדווחים כי מדדי ההפרעה בתפקוד, הצורך במכשירי עזר ומדדי הכוח היו דומים בין המשתתפים. המחקר כלל שני חלקים, שכל אחד מהם היה אקראי וסמוי. בחלק הראשון חולקו באקראי 11 משתתפים לטיפול בחמצן או טיפול דמה שניתן דרך מסכה, עם החלפה לטיפול המקביל לפחות שבועיים לאחר מכן.
הטיפול בהיפוקסיה כלל 15 מחזורים של 90 שניות, עם החלפה ל-60 שניות של נשימת אוויר רגיל, למשך סך כולל של 37.5 דקות למשך חמישה ימים רצופים. המשתתפים לא היו מודעים לטיפול ולא יכלו להבדיל בין טיפול בחמצן או טיפול דמה.
מחלק זה של המחקר עלה כי הטיפול בחמצן לבדו הביא לשיפור מהירות ההליכה, כפי שנקבע לפי מבחן 10-Meter Walk Test. בהשוואה לטיפול דמה, חל שיפור בזמני הליכה לאחר יום אחד, עם הבדל ממוצע של 3.8 שניות. אותו הבדל ממוצע בזמנים תואר לאחר שבועיים.
הממצאים המרשימים יותר נגעו לתוצאות שילוב טיפול בחמצן עם תרגילי הליכה בחלק השני של המחקר. בחלק זה של המחקר חולקו 11 חולים באקראי לטיפול אינטרמיטנטי בחמצן עם אימוני הליכה או לטיפול דמה עם תרגילי הליכה, כאשר המשתתפים עברו לאחר מכן לקבוצה המקבילה.
בחלק זה של המחקר מצאו החוקרים כי חלה עליה במרחק ההליכה עם שילוב טיפול בחמצן ותרגילי הליכה, בהשוואה לטיפול דמה עם תרגילי הליכה לאחר חמישה ימים, עם הבדל ממוצע של 94.4 מטרים והבדל ממוצע של 97.0 מטרים לאחר שבוע אחד.
השינויים היו לפחות דומים לאלו של תכנית השיקום הסטנדרטית. הממצאים הדרמטיים באמת בפרוטוקול האימונים נגעו לכך שלשבוע בלבד של טיפול בחמצן במינון נמוך עם תרגילי הליכה גודל השפעה שהיה דומה, אם לא עדיף, בהשוואה לגודל ההשפעה שתואר במחקרים קודמים שכללו אימונים במשך 4-6 שבועות.
מתוצאות אלו עולה כי ניתן להשפיע על מערכת העצבים גם למעלה משנה לאחר פציעת חוט השדרה בחולים בהם חלה התייצבות של הנק העצבי. הטיפול בחמצן עשוי להשפיע כגורם המכין את הקרקע לשיפור יכולת ההליכה של החולים.
מודלים הדגימו כי טיפול בחמצן הביא לשינויים ברמת התא ושינויים פיזיולוגיים במערכת העצבים, המתורגמים לפלסטיות ושיפור בכוח.
החוקרים מדגישים כי לא מדובר בגישה מוכחת באופן חד-משמעי ומציינים כי לא נבחנה באוכלוסיות תשושות, דוגמת חולים עם דום נשימה חמור בשינה או מחלות נשימתיות או קרדיווסקולאריות כרונית. טיפול בחמצן עשוי להוביל לשינויים בקצב הלב ובקצב הנשימה. עם זאת, מאחר ומדובר בגישת טיפול פשוטה, בטוחה ולא-פולשנית, שכעת הוכחה כיעילה, הם מאמינים כי טיפול בחמצן עשוי בסופו של דבר לשמש כגישה סטנדרטית לשיקום אוכלוסיות מסוימות. עם זאת, חשוב תחילה להבין את ההשפעות של חשיפה להיפוקסיה לאורך זמן.
Neurology. Published online November 27, 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!