מחקר מסקרן נוסף שדווח היום בכנס החברה הקרדיולוגית האירופאית (ESC) בהולנד אשר דווח גם בו זמנית ב-NEJM מעדכן כי השימוש בנוגד הקרישה הפומי Dabigatran (פרדקסה) במטופלים שעברו השתלה של מסתם מיכני היה כרוך בסיכון מוגבר לאירועים תרומבואמבוליים ודימומים בהשוואה לשימוש בוורפרין בקבוצת מטופלים זו.
ברקע מציינים החוקרים כי דביגטרן שהוא חוסם תרומבין ישיר הראה אפקטיביות בהשוואה לוורפרין במטופלים עם פירפור פרוזדורים. מטרת החוקרים הייתה לבחון את היעילות והבטיחות במטופלים שעברו השתלת מסתם מכני.
החוקרים מסבירים כי ביצעו את המחקר בשני שלבים ומינונים שבהם עקבו אחר מטופלים שעברו החלפת מסתם אורטלי או מיטראלי במהלך 7 הימים האחרונים, וקבוצה שנייה של מטופלים שעברו החלפה כזו ב-3 החודשים האחרונים.
המטופלים חולקו באופן אקראי ביחס של 2:1 בין קבלת דביגטרן או וורפרין. בחירת המינון הראשוני של דביגטרן (220 או 150 או 300 מ”ג פעמיים ביום) התבססה על תפקודי הכיליה של המשתתפים. המינונים הותאמו להשיג רמה בפלסמה של לפחות 50 נ”ג לכל מילימטר.
מינוני הוורפרין הותאמו במטרה להימצא באינטרוול INR של בין 2-3 או 2.5-3.5 בהתאם לסיכון התרומבואמבולי. יעד המחקר המרכזי היה הרמה בפלסמה של דביגטרן.
החוקרים מדווחים כי המחקר הופסק מוקדם מהמתוכנן לאחר גיוס של 252 מטופלים בשל אירועים תרומבואמבוליים רבים יותר ומקרי דימום שכיחים יותר בין המטופלים בקבוצת הדביגטרן.
באנליזה לפי צורת הטיפול, התאמות המינון והפסקות הטיפול של דביגטרן נדרשו ב-52 מתוך 162 מטופלים (32%). אירועי שבץ איסכמיים או לא ספציפיים הופיעו ב-9 מטופלים (5%) בקבוצת הדביגטרן, ובאף לא אחד מבין המטופלים בקבוצת הוורפרין. אירועי דמם התרחשו ב-7 מטופלים (4%) בקבוצת הדביגטרן לעומת 2 (2%) בקבוצת הוורפרין. כל המטופלים עם אירועי דמם מג’וריים היה דימום פריקרדיאלי.
החוקרים מסכמים כי השימוש בדביגטרן במטופלים שעברו החלפת מסתם מיכנית היה קשור לשיעור מוגבר של אירועים תרומבואמבוליים ודימומים, בהשוואה לוורפרין, ולכן נראה שאין כל תועלת , אלא סיכון מוגבר לנזק בשימוש בדביגטרן במטופלים אלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!