“מה מלמדים אותך עכשיו בן” ? שאל הרופא הזקן שעה שהסיר פירורים מחולצתו. “האם התחדש משהו”?

“ביום שני אמשיך ברפואה כללית” אמר הבן. “סיימנו  רפואת ילדים ופסיכיאטריה היום”

“פסיכיאטריה, אה! לזה לא תתגעגע” אמר אביו. “או אולי זה כן מוצא חן בעיניך?”

“לא במיוחד. אבל מה אפשר ללמוד בכמה שבועות? המקרים שמגיעים אלינו הם בשלב מתקדם כל כך, סתם יצורים אוויליים ומסכנים. לא נותר לעשות דבר למענם בין כה וכה. אבל אני יכול להבין שיש בוודאי לא מעט בנושא זה.”

“האם יש תיאוריות חדשות בנוגע לגורמי המחלות הנפשיות? האם ידוע משהו על גורמי הסכיזופרניה ?”.

“לכל אחד יש תיאוריה אחרת” ענה הבן. “דבר אחד ברור לי אפילו מניסיוני המועט, והוא שהטרוף גובר והולך היום במהירות רבה כל כך. לדוגמה:- ראיתי 25 ילדים במרפאת הילדים היום. מביניהם אפשר לומר היו שניים ללא תסמינים פסיכונוירוטיים. שניים! מתוך עשרים וחמישה!  וייתכן שבדיקה קפדנית יותר של העבר המשפחתי הייתה מגלה משהו גם אצל השניים הללו.”

“מה היו התסמינים” ? שאל האב.

“לדוגמה ילד בן תשע” ענה הבן, הסטודנט. “ילד בעל פרצוף מצחיק ומשקפיים גדולים.  אמו הביאה אותו, מפני שגנב כסף”.

“ילד, בן כמה ? ” שאל האב.

“בן תשע. על פי תולדות המקרה הוא נהג לקחת כסף מארנק אמו. או כאשר זו שלחה אותו לחנות לקניות, הוא חזר הביתה בלי הכסף ובלי המצרך שהיה אמור לקנות. הוא השתמש בכסף לצרכיו הוא. “

“ומה יכולת לעשות למענו” ? שאל האב.

“מעשה שהיה, כך היה”, אמר הבן. “אביו של הילד מת לפני שנתיים בהיות הילד בן שבע. שיכור היה אביו, שיכור כרוני. הוא מת בבית חולים. אך הסיפור מתחיל עוד לפני כן. אם נחזור לעבר הרחוק יותר נולד הילד הזה בניתוח קיסרי.  יש לו אח, אח לא מתוכנן, שנולד שלוש שנים אחריו. לאחר לידת האח הצעיר האם עברה עיקור.

נחזור לחולה שלנו:- תשעה ימים לאחר הניתוח הקיסרי  האם שוחררה  לביתה. בהגיעה הביתה מצאה את בעלה תחת השפעת אלכוהול, שתוי כהוגן. הוא החל להתנפל עליה. היא נאבקה איתו, והוא הפיל אותה במדרגות.

מאותו רגע האם שנאה את בעלה ואת התינוק, כי הוא בנו. הפעוט היה צריך לגדול באווירה זו. ההורים  נלחמו זה בזו כל הזמן. האב הכה את אשתו דרך קבע, והילד נאלץ להיות עד לזה כל חייו עד לפני  שנתיים. כפי שאמרתי” המשיך הבן ” לחולה שלנו היה אח צעיר ממנו. הילד הקטן חצץ בין אחיו הגדול לבין האם, וגרם לריחוק עוד גדול יותר  ביניהם. החולה שלנו דומה להפליא לאביו, ואביו העתיר עליו תשומת לב בכל מיני דרכים.  בנו המועדף. כל האהבה שילד זה ידע, אי-פעם, באה מאביו.  וכאשר אביו מת, האדם היחיד שממנו יכול הילד לצפות לאהבה היה אמו אך היא שנאה אותו. כתוצאה מכך הילד לא אוכל, איבד ממשקלו, לא יושן, ולקה בעצירות.  בבית הספר, על אף שהציונים שלו תמיד היו טובים, – כי היה ילד פיקח למדי, – לאחר מות אביו הם צנחו בהתמדה. ואז החל לגנוב מאמו. ומדוע גנב מאמו? כדי לפצות את עצמו על מה שלא נתנה לו, – קצת אהבה.

הסיפור מופיע בספר The doctor stories מאת  William Carlos Williams.