מחקרים קליניים הראו קשר בין שימוש במעכבי סולפון COX-2, רופקוקסיב (ויוקס), ועלייה בסיכון לאירועים אתרותרומבוטיים.
לעומת זאת, לא נצפתה עלייה בסיכון לאחר שימוש במעכבי סולפונאמיד COX-2 (סלקוקסיב), דבר המצביע על מכניזם לא אנזימתי אפשרי לרופקוקסיב.
בכדי לבדוק תיאוריה זו הושוו ההשפעות הבלתי תלויות של מעכבי COX-2 על חמצון LDL, גורם חשוב המשפיע על יצירת מחלה קרדיווסקולרית אתרוטרומבוטית.
התוצאות הראו כי רופקוקסיב (100nM) הוריד משמעותית (>40%, p<0.001) את ה-lag time ליצירת LDL מוצמד diene והעלה את רמות ה-(TBARS) thiobarbituric-acid-reactive-substance in vitro.
הפעילות החימצונית של רופקוקסיב היתה תלויית מינון והופחתה ב-70% (p<0.001) באמצעות המחמצן טרולוקס. רופקוקסיב ואטוריקוקסיב (100nM) גרמו גם הם לעליה (>35%, p<0.001) בדור הלא אנזימתי של איזופרוסטנים, כפי שנמדד ב- mass spectroscopy.
הוספה של רופקוקסיב לפלזמה טרייה של אדם הפחיתה את תכולת הרדיקלים המחמצנים(ORAC) ב-34% (p<0.0001).
לעומת זאת, למעכבי COX סלקטיביים אחרים (סלקוקסיב, וולדקוקסיב, מלוקסיקאם) ומעכבים לא- סלקטיביים (איבורופן, נפרוקסן, דיקלופנאק) לא היתה כל השפעה משמעותית על קצב חימצון LDL או ערכי ORACבפלזמה, אפילו ברמות סופרפרמקולוגיות.
אנליזת רנטגן הראתה כי מעכבי סולפון COX-2נקשרים באופן שונה לפוספוליפידים בממברנה, דבר המצביע על בסיס פיסי-כימיקלי לפעילות חימצונית. תוצאות אלו מדגימות כי מעכבי סולפון COX-2 מעלים את רגישות השומנים לשינויים חימצוניים בתהליך לא חימצוני. ממצאים אלו יכולים לספק נקודת מבט מכניסטית לשינויים מדווחים בסיכון קרדיווסקולרי למעכבי COX-2.
Atherosclerosis. 2004 Dec;177(2):235-43
הערת המערכת: מחקר חשוב ומעניין המראה כי הגישה המקובלת של class effect ממנה אפשר להשליך כי הסיכון הקרדיווסקולרי, כפי שנמצא, הכרוך בשימוש בויוקס קיים גם במעכבי COX-2 אחרים, אינו קיים בהכרח, לאור מנגנון פעולה וקשירה שונה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!