על-פי תוצאות מחקר אקראי שפורסמו לאחרונה, פעילות גופנית אינטנסיבית איננה מגדילה את הנזק למפרקים בחולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis או RA) ועשויה אף ליצור הגנה.
החוקרים כותבים כי לאחרונה נמצאה תוכנית אימונים אינטנסיבית יעילה בשיפור הקיבולת הפיזית, היכולת התיפקודית, והמצב הרגשי של חולים שסבלו מ-RA בהשוואה לפעילות הגופנית הניתנת במסגרת הטיפול הרגיל (UC). הם מוסיפים כי מעט בלבד ידוע כיום אודות השפעות האימון הגופני על הנזק הרדיולוגי במפרקי הידיים והרגליים.
המחקר כונה Rheumatoid Arthritis Patients In Training (או RAPIT) והוא השווה את השפעות ה-UC להשפעות פעילות אינטנסיבית הכוללת נשיאת משקל. 281 נבדקים השלימו את המחקר האקראי שערך שנתיים ונבדק בהם שיעור הנזק הרדיולוגי במפרקי כפות הידיים והרגליים (דרוג Larsen). גורמים שעשויים היו להשפיע על התוצאה היה חומרת המחלה, שימוש בתרופות, שינוי בקיבולת הפיזית ובצפיפות המינרלים בעצם (BMD), ושיעור הנוכחות במפגשי האימון.
בהשוואה ל-145 הנבדקים בקבוצת ה-UC, נמצא כי ב-136 נבדקי בקבוצת הפעילות האינטנסיבית התפתח פחות נזק רדיולוגי לאחר שנתיים (שיעור העליה הממוצע בנזק 7.9 ± 3.5 לעומת 10.2 ± 5.7; ערך P = .045). בהתבסס על אנליזה נפרדת, נמצא ההבדל בשיעור העליה ברמת הנזק בולט יותר במפרקי כפות הרגליים בהשוואה למפרקי כפות הידיים, ושיעור הנזק נמצא קשור באופן בלתי תלוי בפעילות מופחתת של המחלה, בשימוש פחות תדיר בגלוקו-קורטיקואידים, ובשיפור בכושר האירובי.
מגבלות המחקר כוללות אי-יכולת לקבוע את איכות, כוח והתנגדות העצם והסחוס למול דחק מכני ודלקתי; דעות קדומות אפשריות; כוח חלש; ופרוצדורות אקראיות שיצרה שתי קבוצות שונות במשך מחלתן ובדרוג ה-Larsen שלהן.
החוקרים כותבים כי המשתתפים בתוכנית האימון האינטנסיבית לתווך הארוך הראו שיפור בכושר הארובי וכי ביצוע פעילויות הכרוכות במגע לא העלה את שיעור הנזק הרדיולוגי במפרקי כפות הידיים והרגליים בחולי RA. הם מציינים כי להפך, נראה שלאימון השפעה מגוננת על מפרקי כפות הרגליים. הם מסבירים כי משום שהמנגנון הפתו-פיזיולוגי העומד בבסיס התופעה איננו מוסבר לחלוטין, יש לערוך מחקר נוסף אודות השפעות אימונים כאלה ואודות המטבוליזם הסחוסי.
Ann Rheum Dis. 2004;63:1399-1405
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!