חולים עם atrial fibrillation (AF) שעברו transient ischemic attack (TIA) נמצאים בסיכון מופחת לאוטם מוחי תוך טיפול מניעתי באספירין, בהשוואה לחולים שעברו אוטם מוחי קודם. טיפול בורפרין במקום באספירין מפחית את הסיכון לאוטם מוחי נוסף בשתי קבוצות אלו.
על פי תוצאות אנליזה משולבת[1] של תוצאות מה- European Atrial Fibrillation Trial (EAFT)[2] ומה- Stroke Prevention in Atrial Fibrillation III (SPAF III)[3], נראה כי אין הבדל בין ההמלצות למניעה שניונית של שבץ מוחי בחולים שעברו TIAs ובין חולים שעברו אוטם מוחי קודם.
החוקרים בדקו סך של 834 חולים משני המחקרים, בגיל ממוצע של 71 שנים, שסבלו מ- TIA קודם, משבץ קודם, או משניהם. 454 חולים במחקר ה- EAFT חולקו אקראית לטיפול באספירין או בנוגדי-קרישה. 380 חולים במחקר ה- SPAF חולקו אקראית לטיפול בורפרין או לטיפול בשילוב של אספירין וורפרין במינון נמוך.
החוקרים מדווחים שטיפול בורפרין היה יעיל יותר במניעה שניונית, הן בקבוצת ה- TIA והן בקבוצת השבץ הקודם. אספירין היה יעיל יותר בחולים עם TIA קודם מאשר בחולים עם שבץ קודם, אולם שיעור האירועים המוחיים נותר גבוה גם בקבוצה הראשונה.
בהשוואה לטיפול באספירין, טיפול בורפרין הביא להפחתה יחסית של 56% בסיכון לאוטם מוחי בקבוצת ה- TIA, ולהפחתה של 63% בסיכון בקבוצת השבץ הקודם.
יש לטפל בחולים עם AF שעברו TIA כפי שמטפלים בחולי AF שעברו שבץ, כותבים החוקרים. חולי AF לאחר TIA נמצאים בסיכון גבוה לשבץ מוחי תחת טיפול באספירין, וטיפול ב- adjusted-dose warfarin מביא להפחתה משמעותית בסיכון זה, הם מסכמים.
References
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!