טיפול המבוסס על verapamil SR צריך להלקח בחשבון כתחליף למתן חסמי ביתא בחולי CHD הסובלים מיתר לחץ-דם, בייחוד בקרב אלה המצויים בסיכון ללקות בדיכאון, כך ממליצים חוקרים בכנס המדעי השנתי של האגודה האמריקאית ליתר לחץ-דם.
ההמלצה מבוססת על ממצאי מחקר שהראה כי סימטומים של דיכאון השתפרו כעבור שנה במתן טיפול המתבסס על verapamil SR, אך לא השתנו במתן טיפול ב-atenolol.
בכדי לקבוע האם הטיפול באמצעות verapamil SR או ב-atenolol מהווה חזאי משמעותי להתרחשות ארוע דיכאוני גדול השוו החוקרים את סימפטומי הדיכאון בקרב 1110 חולים.
החוקר הראשי מסביר כי דיכאון דווח בקרב חולים המקבלים טיפול להורדת לחץ-דם, בעיקר בקרב אלו שהתמשו בחסמי ביתא. אולם, הוא ממשיך, המידע התומך בקשר בין טיפולים אלה לבין סיכון מוגבר לדיכאון הוא מוגבל ביותר ומצויות בו סתירות.
הוא אומר כי לאור היעילות הרםואית הזהה של חסמי הביתא ושל חסמי תעלות הסידן, השפעת הטיפול להורדת לחץ-הדם על מצב רוחו של החולה הוא נושא חשוב שיש להתייחס אליו.
הקבוצה ניתחה תוצאות של סקרי בריאות שמולאו על-ידי 1100 חולים. הסקרים, שכללו מדידות של סימפטומי דיכאון, הושלמו בתוך 24 שעות מזמן החלוקה האקראית לקבוצות טיפול וכעבור שנה נוספת.
לא נמצאו הבדלים משמעותיים במאפיינים,שכללו הימצאות סימפטומי דיכאון, דיווח על דיכאון קודם, ואת סוג הטיפול הקודם שניתן להורדת לחץ-הדם, בין שתי קבוצות הטיפול בזמן תחילת הניסוי. בנוסף, הבקרה על לחץ-הדם היתה דומה בין שתי קבוצות הטיפול בזמן תחילת הניסוי וכעבור שנה.
החולים בקבוצת ה-verapamil SR הראו שיפור בשיעור של 1.45 נקודות (P <.001) בסקאלת ה-CES-D להערכת דיכאון, מזמן החולקוה האקראית לקבוצות הטיפול ועד לזמן המעקב, בעוד השיפור שנצפה בקבוצת החולים שטופלו באמצעות atenolol היה זניח (0.25 נקודות, P =.48). סימפטומי הדיכאון שנמצאו בקבוצת המטופלים ב-atenolol הראו נטיה רבה יותר להחמרה ב-5 נקודות לפחות (27% לעומת 18%, P =.03).
המחקר זיהה גם היסטוריה של שבץ, הימצאות דיכאון בזמן תחילת הניסוי, ואיבחון קודם בדיכאון כחזאים משמעותיים להימצאות סימפטומי דיכאון כעבור שנה מזמן תחילת הניסוי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!