דיווחים קודמים העלו חשש מפני משקעי גדוליניום במוח העשויים להוביל לנזק עצבי המתבטא בפרקינסוניזם, כולל אי-יציבות בהליכה, קשיי תנועה ורעד, עם זאת, מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA עולה כי אין קשר משמעותי בין חשיפה לחומר ניגוד מבוסס-גדוליניום ובין פרקינסוניזם.

החוקרים התבססו על מספר מאגרי נתונים וערכו השוואה בין מטופלים שנחשפו לבדיקות MRI עם גדוליניום ומטופלים שהשלימו את בדיקות ההדמיה ללא חומר הניגוד.

מבין 246,557 משתתפים (גיל חציוני של 73 שנים) שהשלימו לפחות בדיקת MRI אחת, 40.5% נחשפו לפחות למנת גדוליניום אחת. בדיקת ה-MRI ללא-גדוליניום הנפוצה ביותר שימשה להערכת הגפיים (76%). בדיקת ההדמיה עם גדוליניום נועדה להערכת הבטן (39.2%).

למרות שלא ניתן היה לזהות ממאגרי הנתונים את הסיבה בפועל לביצוע בדיקת ההדמיה, בדיקות הדמיה עם חומר ניגוד מבוצעות לרוב להערכת נוכחות ממאירות ולעיתים לזיהוי זיהומים. חומר ניגוד אינו משמש לרוב בבדיקת MRI של רקמות רכות לזיהוי פגיעה במפרקים או רצועות.

מבין אלו שהשלימו בדיקת MRI עם גדוליניום, ב-81.5% בוצעה בדיקה יחידה וב-2.5% בוצעו ארבע בדיקות ומעלה.

היארועת התפתחות פרקינסוניזם עמדה על 1.16% באלו שלא נחשפו לגדוליניום ועל 1.17% באלו שנחשפו לחומר הניגוד.

בניתוח מתוקן ל-38 משתנים, כולל נתונים דמוגרפיים, מחלות רקע, תרופות ושימוש בשירותי בריאות, לא תועדה עליה משמעותית בסיכון לפרקינסוניזם באלו עם חשיפה מצטברת לגדוליניום, בהשוואה לאלו ללא חשיפה לגדוליניום (יחס סיכון של 1.04).

כמו כן, לא זוהה הבדל כאשר החוקרים בחנו למעלה מ-2,000 משתתפים שהשלימו לפחות ארבע בדיקות MRI עם גדוליניום. הסיכון לפרקינסוניזם בקבוצה זו למעשה היה נמוך יותר מזה שתועד באוכלוסיה הכללית.

בניתוח פוסט-הוק הושלם תקנון ל-12 משתנים גבוליים אלו שלא ענו על הסף לתקנון בניתוח העיקרי, כולל פרפור פרוזדורים ומחלת כלי דם היקפית. במקרה זה הסיכון היה אף קרוב עוד יותר ל-1.0 (יחס סיכון של 0.99) ולא תועדו הבדלים משמעותיים בין קבוצות המטופלים שנחשפו ואלו שלא נחשפו לגדוליניום.

בניתוח פוסט הוק שני הסירו החוקרים תרופות כקריטריון אבחנתי לפרקינסוניזם ויחס הסיכון עמד על 1.03, כאשר שוב לא זוהה הבדל משמעותי בין הקבוצות.

JAMA. Published online July 5, 2016

לידיעה במדסקייפ