במושב הבוקר של הסדנה הבינלאומית של המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות בנושא תקצוב בתי חולים שהתקיים היום נשאו דברים שר הבריאות, מנכ”ל משרד הבריאות ורכז תחוםהבריאות במשרד האוצר.

להלן עיקרי הדברים, וכן מצגות שהוצגו במסגרת הכנס:

מדברי שר הבריאות, ח”כ יעקב ליצמן, הבוקר בפני מנהלי בתי החולים, הנהלות קופות החולים ובכירי משרד הבריאות בסדנת “תקצוב בתי החולים” שמקיים המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות:

“לניאדו זאת רק דוגמה, כמעט כל בתי החולים עוברים את המשבר הזה ברוטציה, גם לניאדו קיבל כבר תכנית הצלה בעבר, ובמשבר של הדסה אני מאשים את השרה הקודמת שנתנה למצב להידרדר למימדים שהגיע. משרד האוצר צריך לדעת שאם רוצים תכנית הבראה אין סיבה למשוך את זה חודשים. בבתי החולים הממשלתיים המנכ”לים כבר עשו שינויים ותקצוב ישיר, אנחנו נקפיד שאף אחד לא יחרוג מהתקציב שאושר לו. לאחרונה כתבתי מספר מכתבים למנהלי בתי חולים בעניין זה וגם לא אהסס להוריד להם תקציבי פיתוח. מי שלא יודע לנהל תקציב אני אעכב לו. כולם צריכים לשמור על איזון תקציבי, הממשלה היא לא בור תקציבי”

“משרד הבריאות נמצא בתווך בין הקופות לבתי החולים. המו”מ בין הקופות לבתי החולים קצת לא פייר. יש רצפה לתשלומים ולא יכול להיות שנהיה במצב של מתחת לרצפה, ולא יכול להיות שהקופות יעכבו חודשים תשלומים לבתי החולים, כי מהכסף הזה בתי החולים אמורים לעמוד בתשלומים שלהם. בית החולים הוא כמו כל ספק אחר שהקופה מחויבת לשלם לו תוך פרק זמן מסוים”.

“יש קופות חולים שלא מעבירים ניתוחים לבתי חולים מסוימים. זה לא בסדר. לא אהסס לשנות הסדרי בחירה. יש פונקציות חיוניות כמו ניתוחי לב שלא יכול להיות שהקופה תסרב להפנות לבתי חולים מסויימים. כמו ההסדר באונקולוגיה כך צריך להיות גם בניתוחי לב ובעוד תחומים”.

“אני בעד שר”פ. לא רציתי את החוק שהעברנו בתקציב הקודם אך הסכמתי בסוף ואני הולך לבצע אותו. בחוק הזה יש גם את הסעיף של רשימת 50 הרופאים, ואם הקופות לא יעבירו את הרשימות אני לא אעביר להם תקציב. יש חוק ולכן הקופות חייבות למלא אותו במלואו.”

“תרופות מצילות חיים לא יכול להיות שמדינת ישראל תתעלם מתרופות שהציבור כל כך צריך, אין מצב שאנשים ימכרו דירות כדי להשיג תרופות. אני עולה חדש, לא מבין בין מצילות חיים למאריכות חיים, גם כשעושים החייאה לא יודעים אם מצילים בן אדם לחמש דקות או לחמישים שנה…התקציב הנוכחי של הסל הוא פחות מעשירית מהתקציב הנדרש למימון כל התרופות שהוגשו, אנחנו צריכים להשיג יותר גם אם לא את הכל. אני מקווה שאנחנו עכשיו בישורת האחרונה מול האוצר ונסיים את זה בשבועיים הקרובים”

מדברי מנכ”ל משרד הבריאות, משה בר-סימן טוב, הבוקר בסדנה שעורך המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות בנושא תקצוב בתי חולים:

“אנחנו רוצים להוביל את מערכת הבריאות מעידן של כיבוי שריפות לבניית יסודות. כיום המערכת נמצאת בשיווי משקל לכאורה, ביה”ח והקופות רגילים להראות גירעונות, משרד הבריאות רגיל להיות האמפליפייר (מגבר) שלהם, האוצר רגיל להגיד שמערכת הבריאות רק מבזבזת כסף, החשבת הכללית רגילה להזרים את הכסף, זה מוד (מצב) הרסני שאנחנו לא מוכנים להיות בו יותר. זה דורש שינוי. היכולת לצאת מהתרבות הזו של מחסור היא קריטית למערכת. אנחנו מעדיפים לעבוד עם תקציב ידוע מראש גם אם נגלה בדיעבד שהיינו יכולים לקבל יותר. רעשי הרקע שנשמעים היום הם לא קונסטרוקטיביים ופוגעים במערכת. אנחנו חייבים להתיישר למסגרות התקציביות שהוקצו אחרת נגיע לאבדון”.

“ההקצאה הלא שוויונית בין משקי האשפוז השונים (סובסידיה, גרעון מאושר) יוצר תנאי תחרות לא שווים בתוך המערכת בין הפרטי לציבורי”.

“יש חיכוך מובנה בין קופות החולים לבתי החולים. האוצר יגיד שזו אחת מהחוזקות של המערכת (התחרות על משאבים), אך לכל דבר יש את האופטימום לו, כיום עלויות החיכוך שנוצרו הן בלתי נסבלות, אנחנו מפסידים בגלל זה גם משאבים וגם טיפול באנשים (רצף טיפול ועוד)”

“העדר המשילות של משרד הבריאות בהקצאת משאבים בא לידי ביטוי בהקצאת משאבים אקראית, אנחנו לא יודעים להסביר למה בית חולים ממשלתי אחד קיבל ככה ואחר קיבל אחרת, זה אפילו לא תוצר של הפעלת כח ולחץ, זה פשוט לא יעיל ולא מנוהל. שיטת התקצוב הקיימת פשטנית ומעוותת. אין לה מטרות אלא היא פשוט עובדת וכל הזמן מוסיפים פלסטרים, העסק מנוהל כמו חנות מכולת וזה לא מתאים למציאות המורכבת שאנחנו מתמודדים איתה היום”

“המוד המשברי מוביל לשחיקה באמון הציבור, המערכת הציבורית נמצאת כל הזמן במשבר תקציבי, השחיקה באיתנות הפיננסית מובילה את המנהלים להתמקד בדברים קטנים ומידיים במקום לתכנן קדימה”

“אני מציג כאן לראשונה את נתוני הסובסידיה שמקבלים ביה”ח הממשלתיים” (נתוני 2015, במצגת המצ”ב).

“מבחינתי הסיפור העצוב בלניאדו וביה”ח הנצרתיים הוא שבסוף בתי החולים האלו מנוונים את השירות, במשך שנים הם מורידים בהדרגה את רמת השירות למבוטח. לניאדו לא חולה, לא צריך תכנית הבראה, הוא חי באקו-סיסטם מאד קשה. בביה”ח הנצרתיים המצב דומה, מתחייב שם איחוד ומיד. קל לנו הרבה פעמים בממשלה לדבר על מקרה נקודתי של בי”ח כזה או אחר, אך צריך לראות את התמונה הכוללת, במצב הנוכחי אנחנו שואלים את עצמנו מי הבא בתור…צריך להקדים התייחסות ופתרון לבעיה הזו”.

“המערכת כיום עובדת בלעומתיות ובניהול כוחני, אנחנו רוצים לוותר על הכח שלנו. נעים לסייר עם מנהל בי”ח ממשלתי ובסוף הסיור לתת לו כמה מיליונים למה שהוא רוצה, אבל צריך להפוך את המערכת ליותר מנוהלת ונשלטת גם במחיר שנכבול לעצמנו את הידיים”.

“העיקרון המנחה הבסיסי הוא לצור מערכת עם מטרות. להפסיק לסבסד בתי חולים דרך קפיטציה ולהתחיל לסבסד באופן ישיר. זה ידרוש צעדים גם מ”כללית”, עד כדי דיווח חשבונאי,  על מנת שנדע באופן אמין את העלויות וההוצאות של בתי החולים שלה”

“כיוון שמערכת הבריאות פעלה עד היום תחת העיקרון שבתי החולים צריכים לקבל את הכסף מהקופות, לא ניצלנו מספיק את האפשרות לצור שינוי באמצעות הפניית סכומים קטנים יחסית שיש להם כתובת. צריך לקחת כמודל את תכנית הפגיות שהתחילה מתקציב של רק 20 מיליון והצליחה לצור תזזית במערכת, אנחנו מקווים שגם תכניות הזיהומים והמלר”דים יצליחו לצור אותו אפקט”.

“צריך להבין ששיטת- CAP היא תמיד הזדמנות לקדם שינויים, אך זה כלי מאד גנרי, אי אפשר באמת לתת בכלי הזה מענה לשוני בין בתי החולים. המשמעות של “תקרה” ו”רצפה” עבור איכילוב היא לא אותה משמעות עבור “וולפסון”. גם מבחינת קופות החולים יש הבדלים גדולים שה- CAP לא נותן מענה. בממוצע הכלי הזה בסדר אבל אף ארגון לא נמצא בממוצע ואז היעילות שלו נשחקת. אנחנו צריכים להפסיק להעמיס על ה- CAP דברים שחורגים מהתפקיד שלו”    

למצגת של מנכ”ל משרד הבריאות 

למצגת של רן רידניק – הטוב, הרע והראוי לשיפור במערכת הבריאות הישראלית

למצגת של פרופ’ גבי בן נון וד”ר יצחק ברלוביץ – תקצוב בתי חולים בישראל