מתוצאות מחקר בשלב III עולה כי לטיפול ADT (Andorgen Deprivation Therapy) הניתן באופן אינטרמיטנטי לגברים עם סרטן גרורתי של הערמונית, תוצאות פחות טובות בהשוואה לטיפול ADT רציף, בכל הנוגע לשיעורי ההישרדות של החולים.

לדברי החוקרים, טיפול רציף עודנו הטיפול הסטנדרטי בגברים עם ממאירות גרורתית של הערמונית, הרגישה לטיפול הורמונאלי. ממצאי המחקר הוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Clinical Oncology.

יעד הסיום העיקרי של המחקר היה שיעורי ההישרדות הכוללים, והחוקרים מצאו כי 765 הגברים שקיבלו טיפול רציף חיו בממוצע במשך 5.8 שנים, בעוד ש-770 הגברים שקיבלו טיפול אינטרמיטנטי חיו בממוצע 5.1 שנים. ממצאים אלו מתורגמים לעליה של 9% בסיכון היחסי לתמותה עם טיפול אינטרמיטנטי.

הממצאים עולים בניגוד לסברה הרווחת, כאשר רופאים רבים ואקדמאים מאמינים, על-בסיס מחקרים מוקדמים, כי טיפול אינטרמיטנטי עשוי להאריך את משך התגובה לטיפול, או לכל הפחות אינו פוגע בשיעורי ההישרדות של החולים. עם זאת, מנתוני המחקר הנוכחי עולה כי לגישת טיפול זו יש מחיר.

טיפול ADT אינטרמיטנטי משמש לעיתים בגברים עם נטל מחלה מינימאלי, רמות PSA נמוכות ותופעות לוואי משמעותיות לטיפול באגוניסטים של LHRH. כיום, הטיפול נבחר בכל מקרה לגופו, ללא עדויות באיכות טובה התומכות במתן הטיפול.

החוקרים מציינים מחקר גדול נוסף שהשווה בין טיפול רציף וטיפול אינטרמיטנטי בגברים עם סרטן ערמונית, אך אז היה מדובר במחלה ממוקמת עם עליית ערכי PSA לאחר טיפול קרינתי.

אחד החוקרים מזהיר כי ייתכן והתוצאות ישימות רק בגברים שקיבלו פרוטוקול דומה לזה שניתן במסגרת המחקר. לא ניתן להסיק מסקנות אודות מגוון משטרי טיפול ADT. פרוטוקול המחקר קבע כי כל הגברים יקבלו טיפול אינדוקציה בן שבעה חודשים במשלב ADT (זריקות תת-עוריות של Goserelin פעם בחודש וטיפול פומי ב-Bicalutamide פעם ביום, למשך שמונה מחזורים). גברים בהם רמות PSA ירדו ל-4 ננוגרם למ”ל ומטה לאחר 6-7 חודשי אינדוקציה, ועם מגמה יציבה או ירידה ברמות PSA, הוגדרו ככאלו עם מחלה רגישה להורמונים וחולקו באקראי לטיפול אינטרמיטנטי או רציף למשך תקופת המחקר. כל הגברים במחקר אובחנו עם ממאירות של הערמונית בדרגה IV ורמת PSA המינימאלית טרם הטיפול הייתה 5 ננוגרם למ”ל.

החוקרים מציינים כי גישת הטיפול האינטרמיטנטית ענתה על חלק מההשפעות הרצויות שלה. לאחר שלושה חודשי טיפול בלבד זוהתה עדיפות משמעותית לטיפול אינטרמיטנטי, בהשוואה לטיפול רציף, בכל הנוגע לאימפוטנציה, ליבידו ותפקוד רגשי.

בגברים עם מחלה מפושטת יותר (לצלעות, עצמות ארוכות ו/או כבד וריאות), חציון שיעורי ההישרדות היו דומים עם טיפול רציף או טיפול אינטרמיטנטי (4.4 לעומת 5.0 שנים). עם זאת, טיפול אינטרמיטנטי נמצא מסוכן בגברים עם מחלה גרורתית מינימאלית (ללא התפשטות מעבר לעמוד השדרה, אגן וקשריות לימפה). בגברים אלו, חציון ההישרדות היה 5.2 שנים עם טיפול אינטרמיטנטי לעומת 7.1 שנים עם טיפול רציף.

החוקרים קוראים לרופאים לדון בממצאי המחקרים עם החולים ולהדריך אותם אודות הסיכונים והתועלת של גישות הטיפול האפשריות.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Clinical Oncology

לידיעה במדסקייפ