במאמר חדש שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine עולה כי מינונים מקסימאליים של Rosuvastatin (קרסטור) ו-Atorvastatin (ליפיטור) הביאו לנסיגה משמעותית בטרשת עורקים כליליים.
במסגרת המחקר חולקו באקראי חולים לטיפול ב-Atorvastatin במינון 80 מ”ג ליום, או Rosuvastatin במינון 40 מ”ג ליום, במטרה להשוות את ההשפעה של שני משטרים אלו לטיפול אינטנסיבי בסטטינים על התקדמות טרשת של העורקים הכליליים, וכן להעריך את הבטיחות ופרופיל תופעות הלוואי של הטיפולים. בדיקות IVUS (Intravascular Ultrasonography) בוצעו בתחילת המחקר ולאחר 104 שבועות טיפול.
לאחר 104 שבועות טיפול, בקבוצת הטיפול ב-Rosuvastatin רמות LDL היו נמוכות יותר, בהשוואה לקבוצת הטיפול ב-Atorvastatin (62 מ”ג לד”ל לעומת 70 מ”ג לד”ל, p<0.001), ורמות HDL גבוהות יותר (50 מ”ג לד”ל לעומת 48 מ”ג לד”ל, p=0.01). מבחינת יעד היעילות העיקרי, PAV (Percent Atheroma Volume), נרשמה ירידה של 0.99% עם Atorvastatin ושל 1.22% עם Rosuvastatin (p=0.17). ההשפעה של התוצא המשני להערכת היעילות, נרמול נפח האתרומה הכולל (TAV או Total Atheroma Volume), התוצאות היו טובות יותר עם Rosuvastatin בהשוואה ל-Atorvastatin: 6.39- ממ”ק, בהשוואה ל-4.42- ממ”ק (P=0.01). לשתי התרופות פרופיל תופעות לוואי מקובל, עם היארעות נמוכה של הפרעות מעבדתיות ואירועים קרדיווסקולאריים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שהמחקר לא הדגים הבדל מובהק סטטיסטית בין קבוצות הטיפול, בכל הנוגע לתוצא העיקרי (PAV), נראה כי טיפול אינטנסיבי בסטטינים, במינון-גבוה, הינה אפשרות בטוחה, המסייעת בנסיגה של הפלאק הטרשתי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!