בחולים עם אוטם לבבי קודם, מרבית התרופות ממשפחת NSAID (Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drugs), גם לאחר שניתנו לתקופה קצרה של שבוע, מלווים בסיכון מוגבר לתמותה והישנות אוטם לבבי, כך עולה מנתונים תצפיתיים שפורסמו ב-Circulation.
הטיפול ב-NSAID לווה בעליה של 45% בסיכון לתמותה או אוטם לבבי חוזר במהלך השבוע הראשון לטיפול ועליה של 55% בסיכון במידה והטיפול נמשך שלושה חודשים. החוקרים כותבים כי מהתוצאות עולה כי טיפול קצר-טווח במרבית התרופות ממשפחת NSAID מלווה בסיכון קרדיווסקולארי מוגבר ומיידי.
החוקרים התבססו על מאגר Danish National Patient Registry, וזיהו 83,675 חולים שאושפזו לבתי-חולים עם אוטם לבבי ראשון בין 1997 ו-2006, ושוחררו בעודם בחיים. הגיל הממוצע שלהם היה 63 שנים, כאשר כ-64% היו גברים.
לפחות מרשם אחד לטיפול בNSAID ניתן לאחר השחרור ל-35,045 חולים (42.3%), בעיקר מדובר היה ב-Ibuprofen (23%) ו-Diclofenac (13.4%). התרופות הנפוצות ביותר בשימוש ממשפחת מעכבים סלקטיביים של האנזים COX-2 (Cyclooxygenase) היו Rofecoxib (4.7%) ו-Celecoxib (4.8%).
במהלך תקופת המעקב תועדו 32,537 מקרי תמותה או הישנות אוטם לבבי (42.1%). החוקרים מדווחים כי הסיכון לתמותה או הישנות אוטם לבבי היה גבוה יותר בתחילת הטיפול ב-NSAID (יחס סיכויים של 1.45) והסיכון נותר לאורך הטיפול (יחס סיכויים לאחר 90 ימים של 1.55).
כל התרופות ממשפחת NSAID, למעט Naproxen, לוו בסיכון מוגבר לתמותה או הישנות אוטם לבבי, כאשר הסיכון הגבוה ביותר היה עם Diclofenac (יחס סיכויים בשבוע הראשון לטיפול של 3.26).
החשש העיקרי נבע מכך שהטיפול ב-Diclofenac, המצוי בשימוש נרחב, לווה בסיכון קרדיווסקולארי מוקדם וגבוה יותר, בהשוואה למעכב סלקטיבי של COX-2, Rofecoxib, שהוסר מהמדפים בשנת 2004 בשל פרופיל סיכון קרדיווסקולארי.
מסך העדויות עולה כי יש להגביל את השימוש בתרופות ממשפחת NSAID למינימום האפשרי בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית מוכחת. במידה ונדרש טיפול ב-NSAID בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית ידועה, יש לבחור במעכבים סלקטיביים של האנזים COX-1 במינון מינימאלי למשך תקופת הזמן הקצרה ביותר.
Circulation. Published online May 9, 2011
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!