- הגדרת המחלה והתוויות לטיפול: ההנחיות מגדירות מחדש את הקריטריונים לעמידות ליוד (RAI-Refractory), הכוללים היעדר קליטה של יוד במיפוי, התקדמות מחלה למרות קליטה, או צבירה של מינון מצטבר גבוה ללא תגובה.
ההמלצה: אין להתחיל טיפול מערכתי באופן אוטומטי עם הופעת גרורות, אלא רק כאשר קיימת עדות להתקדמות מחלה משמעותית (לפי קריטריוני RECIST) או הופעת תסמינים המאיימים על איכות החיים.
- אסטרטגיית ה־Biomarker-First (חידוש מרכזי).
זה השינוי המשמעותי ביותר בהנחיות 2026. ASCO ממליצה כעת על בדיקות גנומיות רחבות (NGS) לכל חולה עם מחלה מתקדמת או גרורתית עוד לפני קביעת קו הטיפול הראשון.
המטרה: זיהוי מוטציות ‘בנות־טיפול’ (Actionable mutations) המאפשרות שימוש במעכבים סלקטיביים, שהוכחו כבעלי רעילות נמוכה יותר ויעילות גבוהה יותר ממעכבי קינאז רבי־מטרה (MKIs).
- קו טיפול ראשון: בחירה מבוססת מוטציות: בהתאם לתוצאות ה־NGS, סדר העדיפויות לטיפול בקו ראשון השתנה.
מוטציות RET: עבור חולים עם איחוי (Fusion) של גן RET, ההמלצה היא שימוש במעכבים סלקטיביים כמו Selpercatinib או Pralsetinib כקו ראשון, בשל שיעורי תגובה (ORR) גבוהים מאוד (מעל 80%).
איחויי NTRK: עבור גידולים המכילים איחוי של גן NTRK, הטיפול המועדף הוא Larotrectinib או Entrectinib.
מוטציית BRAF V600E: אם זוהתה המוטציה, יש לשקול שילוב של Dabrafenib ו־Trametinib, במיוחד בחולים שאינם מועמדים טובים למעכבי קינאז רבי־מטרה.
היעדר מוטציה ספציפית: אם לא נמצא סמן ביולוגי ספציפי, הטיפול הסטנדרטי נותר מעכבי Multikinase (MKIs) כגון Lenvatinib (בעדיפות ראשונה בשל שיעורי תגובה גבוהים) או Sorafenib.
- קו טיפול שני ואילך.
חולים שהתקדמו תחת Lenvatinib או Sorafenib: המלצה לעבור ל־Cabozantinib (על בסיס מחקר ה־COSMIC-311).
חולים שטופלו במעכבים סלקטיביים (כמו מעכבי RET): ניתן לעבור ל־MKIs (כמו Lenvatinib) כקו שני.
- ניהול רעילות ואיכות חיים.
ההנחיות מדגישות כי ניהול תופעות הלוואי הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול האונקולוגי:
Lenvatinib: דגש על ניטור יתר לחץ דם, פרוטאינוריה וסיכון לאירועים קרדיווסקולריים. המלצה על התאמת מינון מוקדמת (Dose reduction) לשמירה על רצף טיפולי.
מעכבים סלקטיביים: מעקב אחר הארכת מרווח QT ותפקודי כבד.
- טיפולים מקומיים (Oligometastatic Disease).
הנחיות 2026 מחזקות את השימוש בטיפולים מקומיים (קרינה ממוקדת, אבלציה או כירורגיה) במצבים של ‘התקדמות אוליגו־גרורתית’. אם רוב המחלה יציבה ורק גרורה אחת או שתיים גדלות, מומלץ לטפל בהן מקומית ולהמשיך באותו טיפול מערכתי.
לסיכום: המעבר לשימוש ב־NGS כסטנדרט בקו ראשון מאפשר כעת להתאים לכל חולה את התרופה המדויקת ביותר עבור הגידול שלו, תוך הפחתת חשיפה לתרופות עם פרופיל תופעות לוואי קשה יותר וזאת ככל האפשר.







תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!