ממחקר חדש מטייוואן עולה כי הן Olanzapine (זיפרקסה) והן Risperidone (ריספרדל) מפחיתים משמעותית את הסיכון ל-Tardive Dyskinesia על-רקע טיפול נוירולפטי.
לדברי החוקרים, בעוד ש-Risperidone היה מעט טוב יותר בהפחתת הסיכון ל-Tardive Dyskinesia, ל-Olanzapine פחות תופעות לוואי אקסטרה-פירימידאליות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע שתרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור הראשון גורמות דיסקינזיה, תופעת לוואי מביכה שעלולה לפגוע בהיענות לטיפול התרופתי. תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני, להן פרופיל קולטנים שונה, אינן מועדות לתופעות לוואי זו. מאחר ו-Olanzapine חוסם פחות את קולטני D2 לדופמין, החוקרים האמינו כי הטיפול עשוי להביא לשיפור Tardive Dyskinesia בהיקף גדול יותר מ-Risperidone.
אולם, בניגוד להשערתם, Olanzapine לא נמצא יעיל יותר בהפחתת חומרת Tardive Dyskinesia.
מדגם המחקר כלל 58 חולים עם סכיזופרניה ושני חולים עם הפרעה סכיזואפקטיבית, כולם סבלו מ-Tardive Dyskinesia דרגת חומרה בינונית, לכל הפחות. משך החשיפה הממוצע לטיפול נוירולפטי עמד על כ-10 שנים.
לאחר הפסקת טיפול למשך 3-7 ימים, החוקרים חילקו באקראי 30 חולים לטיפול ב-Risperidone (מינונים ממוצעים בתחילת המחקר ובסופו של 1.9 מ”ג ליום ו-4.1 מ”ג ליום, בהתאמה) ו-30 חולים חולקו לטיפול ב-Olanzapine (מינונים ממוצעים של 8.1 מ”ג ליום ו-12.6 מ”ג ליום). 21 חולים שטופלו ב-Risperidone ו-23 חולים שטופלו ב-Olanzapine השלימו את 24 שבועות השלב הפעיל של המחקר.
לפי ניתוח ITT (Intent To Treat), שתי התרופות הביאו לירידה משמעותית במדד AIMS (Abnormal Involuntary Movement Scale) ומדד ESRS (Extrapyramidal Syndrome Rating Scale) דיסקינזיה. שיעור החולים שענו על הקריטריונים לתגובה היה דומה בשתי הקבוצות. Olanzapine, אך לא Risperidone, הביא בנוסף לירידה משמעותית בפרקינסוניזם ואקתיזיה.
עם זאת, החוקרים זיהו שינוי מובהק יותר סטטיסטית בשיפוע מדד AIMS בקבוצת המטופלים ב-Risperidone (p=0.0001); בקבוצה זו תועד שיפור משמעותי יותר במדד ESRS דיסקינזיה (p=0.0003). לפיכך, החוקרים מסכמים כי לא הודגמה עדיפות ל-Olanzapine על-פני Risperidone בחולים עם Tardive Dyskinesia.
החוקרים לא זיהו תופעות לוואי חמורות באף אחת מקבוצות המחקר, ולא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות מבחינת תופעות הלוואי. העלייה הממוצעת במשקל בקרב חולים שהשלימו את המחקר עמדה על 4.9 ק”ג עם Risperidone ו-4.6 ק”ג עם Olanzapine.
למחקר היו מספר מגבלות, דוגמת גודל מדגם קטן. כמו כן, לא הייתה קבוצת פלסבו או קבוצת חולים שנטלו תרופות אנטי-פסיכוטיות מדור ראשון, מסיבות אתיות. יתרה מזאת, משך המחקר הקצר מונע את האפשרות להכליל את הממצאים לחולים תחת טיפול ממושך.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
J Clin Psychiatry 2010
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!