מחקר ארוך טווח (13.7 שנים) שבחן את הקשר בין BMI לפרפור פרוזדורים (AF ) המתפרסם כעת ב-JAMA מצא כי כל עלייה בנקודה אחת של BMI הייתה קשורה לעלייה של 4% בסיכון ל-AF .
החוקרים עקבו אחר כ-5,300 נבדקים, מהם כ-2900 נשים , בגיל ממוצע 57 .
בתחילת המחקר כל המשתתפים היו ללא AF . המשתתפים חולקו ל-3 רמות BMI : מתחת ל-25 (נורמלי), בין 25 ל-30 (משקל יתר) ומעל 30 (השמנת יתר).
לאחר כ-14 שנות מעקב נמצא ש-526 מטופלים (כ-10%) פיתחו AF . בניתוח שכלל התאמה של גיל המשתתפים נמצא שהסיכון ל-AF עלה ככל שה-BMI היה גבוה יותר: 9.7%, 10.7% ו-14.3% בהתאמה בשלושת קבוצות ה-BMI בקרב גברים, ו-5.1%, 8.6% ו-9.9% בקרב נשים.
החוקרים חישבו ומצאו שהסיכון ל-AF עולה ב-4% בכל עלייה של יח’ BMI אחת.
הסיכון היחסי של בעלי משקל יתר והשמנת יתר ביחס לבעלי BMI נורמלי היה 1.46 ו-1.52 בנשים וגברים בהתאמה.
כאשר בוצע ניתוח הנתונים לאחר חלוקת המשתתפים לפי תוצאות אקוקרדיוגרפיה של חדר שמאל, בנוסף לגורמי סיכון קלינים נוספים, כוח החיזוי של ה-BMI כמנבא סיכון ל-AF היה לא משמעותי ומובהק.
עם זאת, החוקרים מסכמים שהשמנת יתר הינה גורם סיכון חשוב, הניתן לתיקון, לפיתוח AF , ושהתערבות מתאימה שתביא להפחתת משקל עשוייה להפחית את הסיכון לפרפור פרוזדורים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!