במחקר חדש עולה, כי טיפול בשיפור קוגנטיבי (cognitive enhancement therapy), מועיל יותר מטיפולי התמיכה המתקדמים ביותר, בהפחתה של מוגבלויות בחולי סכיזופרניה.
מוגבלות בסכיזופרניה נובעת מחסרים קוגנטיביים חברתיים ונוירוקוגנטיבים, אומרים החוקרים. לניסיונות של שיקום היו השפעות מקיפות על הקוגניציה, ללא שיפור מקביל באספקטים נרחבים של התנהגות והסתגלות.
טיפול בשיפור קוגניטיבי, מתואר כגישה משולבת של שיפור של יכולות קוגנטיביות חברתיות ושיפור של יכולות נוירוקוגנטיביות. גישה זו בנויה על שארית הפלסטיסיות הנוירולוגית שתגיב לחוויות קוגנטיביות עשירות. טיפול זה ניתן לחולי סכיזופרניה בקהילה, עם מוגבלויות חברתיות וקוגנטיביות, למרות סיכוי נמוך לחזרה של התקף.
במחקר השתתפו 121 חולים בסכיזופרניה ובתסמונת סכיזואפקטיבית. החולים עברו הערכה נוירופסיכולוגית והתנהגותית בתחילת המחקר, אחרי 12 ו- 24 חודשים. החולים התחלקו לשתי קבוצות, כאשר אחת עברה טיפול בשיפור קוגנטיבי והשנייה עברה טיפול תמיכתי מוגבר.
נמצא כי אחרי 12 חודשים, הקבוצה שעברה טיפול בשיפור קוגנטיבי, השתפרה מבחינה נוירוקוגנטיבית ורק באופן שולי מבחינה התנהגותית. אחרי 24 חודשים היה הבדל כמעט בכל המדדים. גם בקבוצה שעברה טיפול תמיכתי מוגבר היו שינויים, אך פחות משמעותיים. סוג הטיפול התרופתי שקיבלו החולים, לא השפיע על התוצאות.
חסרונות המחקר כללו הערכות של החולים שלא היו עיוורות למחקר, מגבלות של שיטות ההערכה הקוגנטיבית בחולים יציבים מחוץ לבית החולים, חוסר יכולת להכליל לגבי חולי סכיזופרניה ועוד.
Arch Gen Psychiatry. 2004;61:866-876
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!