על-פי דיווח שפורסם לאחרונה, דיכוי חיסוני באמצעות azathioprine לאחר השתלת איברים מהווה גורם סיכון להתפתחות לוקמיה מיאלואידית אקוטית/סינדרום מיאלודיספלסטי (AML/MDS).
החוקרים מסבירים כי דיכוי חיסוני לאחר השתלת איברים מהווה גורם סיכון מוכר לסרטן, אך טרם נבדק האם תרופות מדכאות חיסון מסוימות קשורות ל-AML/MDS.
החוקרים בדקו את הקשר האפשרי בין מנגנוני דיכוי חיסוני לבין התפתחות AML/MDS לאחר השתלת איברים.
החוקרים מדווחים כי הסיכון המשולב ל-AML/MDS עלה בקרב חולים שקיבלו השתלת לב/ריאה או כליה, והוא נמצא מותאם בקירוב למינון ה-azathioprine כשנה לאחר ההשתלה.
החוקרים מציינים כי התאים המיאלואידים שעברו סלקציה בעמידות ל- 6-thioguanine הציגו עמידות מוגברת פי 6 ל-azathioprine, ותאים אלה נמצאו פגומים במנגנון תיקון ה-mismatch בדנ”א (MMR).
החוקרים מדווחים כי אי יציבות של מיקרו-סטליטים (המעידה על MMR) נמצאה בכל 7 דגימות מח העצם שנלקחו ממקבלי שתלים שסבלו מ-AML/MDS הקשור להשתלה. שכיחות אי-היציבות של מיקרו-סטליטים היתה גבוהה משמעותית מזו שדווחה בעבר (0 מ-28) בחולים הסובלים מלויקמיה חדשה.
החוקירם מסכמים כי יכולתו של azathioprine לעודד התפשטות קלונלית של תאים מיאלואידים נדירים הפגומים ב-MMR היא מתאימה לתרומתו להתפתחות AML/MDS הקשור להשתלה. הם מוסיפים כי זה מרמז ששכיחות ה-AML/MDS הקשור לדיכוי חיסוני עשויה לפחות בהחלפת ה-azathioprine באלטרנטיבה מסוג nonthiopurine , כמו mycophenolate, sirolimus, או everolimus.
במאמר פרשנות מצורף מצויין כי השימוש הממושך ב-thiopurines לאחר השתלת איברים מוצקים עשוי ליצור העדפה בגדילת תאים הפגומים ב-MMR, אולי אפילו בתוך תאי הגזע ההמטופויתים. עוד נכתב כי הבנה טובה יותר של הפתוגנזה המולקולרית של לויקמיה הקשורה שטיפולים תאפשר שינוי של מרשמי הטיפול לצורך מניעת סיבוכים כאלה ותספק מודל חשוב למקורן של לויקמיות חדשות דומות.
Blood 2004;104:822-828,602-603.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!