על-פי תוצאות מחקר שפורסמו לאחרונה נמצא קשר בין ניתוח קיסרי למות הילוד בלידה הבאה. בהתבסס על ניתוח נתוני שחרור, נמצא כי בנשים שעברו ניתוח קיסרי בעבר  קיים סיכון כפול להולדת עובר מת או למוות של הילוד כתוצאה מקריעה של הרחם במהלך הלידה.  

החוקרים כותבים כי סיבוכים בפלסנטה, כמו התנתקות או placenta praevia נפוצים יותר בנשים שעברו ניתוח קיסרי בעבר. לדבריהם שיעור המוות בילודים טרם נבדק.

החוקרים השתמשו באנליזה של ארועים לאורך זמן, והעריכו את הסיכויים להולדת עובר מת בהריון השני באמצעות קישור נתוני שחרור של נשים הרות בין השנים 1980 ל-1998 לנתונים שנאספו אודות הולדת עוברים מתים בין השנים 1985 ל-1998.

מתוך 120,633 לידות שניות, נמצאו 68 מקרי מוות של ילודים ב-17,754 נשים שעברו ניתוח קיסרי בעבר (2.39 מ-10,000 נשים בשבוע) ו-244 מקרים ב-102,879 נשים שילדו בעבר בלידה רגילה (1.44 מ-10,000 נשים בשבוע), (P<.001).

כשהלידה התרחשה אחרי שבוע 34 הוכפל הסיכון ללידה בלתי מוסברת של עובר מת בנשים שעברו ניתוח קיסרי בעבר (HR=2.23;95% СI = 1.48-3.36, P=.04). בהתאמת הממצאים למאפיינים של האם או לתוצאת ההריון הראשון לא הוקטן הסיכון שנמצא (HR=2.74;95% СI = 1.74-4.30). אחרי השבוע ה-34 הסיכוי הכולל ללידה בלתי מוסברת של ילוד מת היתה 1.1 ל-1,000 בנשים שעברו ניתוח קיסרי בעבר ו- 0.5 ל-1,000 בנשים שילדו בעבר בלידה רגילה.

מגבלות המחקר כוללות מחסור בנתונים לגבי משקל האם ולגבי גורמים אפשריים אחרים שהשפיעו על התוצאות.  

החוקרים מסבירים כי התוצאות רלוונטיות עבור נשים השוקלות ניתוח קיסרי ומתכננות ללדת שוב בעתיד. ניתוח קיסרי מפחית את הסיכון לתחלואה לאחר הלידה ולמוות הקשור ללידת עכוז, ששכיחותה עומדל על 8.3 ל-1,000 לידות.

החוקרים כותבים כי ההגדלה הכללית בסיכון לילוד מת בהריון שני שנמצא קשור לניתוח קיסרי שבוצע בעבר היה נמוך מ-1 ל-1,000, ולכן לא צפוי שתשפיע על ההחלטה לבצע ניתוח קיסרי במקרה של מנח עכוז בהריון הראשון. אולם, הם מוסיפים, ביעוץ לנשים המתעניינות בניתוח קיסרי ללא כל יתרון לידתי ברור שיעלה ממנו, כמו ביצוע הניתוח לפי בקשת האם, יש לקחת בחשבון את הסיכון האפשרי למות הילוד בהריון עתידי.

הנתונים רלוונטיים גם עבור נשים שעברו בעבר ניתוח קיסרי ושוקלות כניסה להריון נוסף. החוקרים מסכמים כי מהנתונים עולה כי בכדי להפחית את הסיכון למוות בלתי מוסבר של הילוד אפשר לבחור בביצוע ניתוח קיסרי בהריון הנוסף בשבוע ה-39.

בפרשנות שצורפה למאמר נכתב כי הממצאים עשויים להגדיר מחדש את מקומו של הניתוח הקיסרי במהלך הטיפול ביולדות. הפרשנות דנה בסיכונים שהוזכרו במחקר ובהשלכותיהם על קבלת החלטות על-ידי היולדת.

בנוסף, מועלת במאמר הפרשנות כמה שאלות: כיצד יאוזנו הסיכונים לעובר העתידי למול הסיכונים העלולים להופיע באם בנזק לרצפת האגן (ובהופעה אפשרית של אי שליטה על מתן שתן), שהם הגורמים לנשים ולמיילדים לראות בניתוח הקיסרי בחירה הגיונית? האם על כלל הנשים שעברו ניתוח קיסרי בלידה קודמת להרשם לניתוח קיסרי בהריון הנוכחי בשבוע 38 או 34? מהו גודל המדגם הדרוש בניסוי בכדי להבחין בין שתי אופציות רפואיות שונות? הכותבת מוסיפה כי בבתי חולים ליולדות שבהם מבוצעים ניתוחים קיסריים בלידה ראשונה בשכיחות גבוהה יש לחשוב על אסטרטגיות להפחתת שיעור המקרים הללו. לטענתה, הטווח של תוצאות שליליות בילודים מעיד כמה רבות ומסובכות עלולות להיות התוצאות הפתופיזיולוגיות של התערבות טיפולית שכיחה ובטוחה לכאורה.

Lancet. 2003;362:1779-1784

לידיעה במדסקייפ