ממצאים מאנליזה עדכנית של מחקר בנושא ההשפעות הטיפוליות בהורדת כולסטרול (ARBITER-2) תומכים בתוספת של שחרור מורחב של ניאצין לטיפול בסטטין להעלות רמות כולסטרול HDL בחולים עם אי סבילות לגלוקוז. באנליזת רגרסיה, החוקרים מצאו כי השינוי ב-HDL קשור באופן בלתי תלוי לשינויים בעובי אינטימה-מדיה בקרוטיד (IMT), אפילו בתת הקבוצה של חולים בסיכון גבוה לסינדרום המטבולי.
במחקר המקורי הראו החוקרים כי תוספת של ניאצין לטיפול סטטין האטה את התקדמות הטרשת בקרב חולי מחלת לב כלילית עם רמות נמוכות של HDL.
עם זאת, בקבוצה של 88 חולים עם סוכרת או סינדרום מטבולי, נראה כי ניאצין פחות יעיל בהאטת טרשת עורקים. קצה ההתקדמות הנמוך ביותר נראה בחולים עם מצב גליקמי נורמלי, בעוד השפעה גלויה נראתה בחולים עם מטבוליזם גלוקוז אבנורמלי.
במחקר היו הבדלים בין חולים סבילים לגלוקוז ואי סבילים לגלוקוז. בסה”כ, הנתונים הראו כי לכל מטופלי הפלצבו היתה התקדמות בתהליך הטרשתי וכל מטופלי בניאצין בלי קשר לעובדה שהם היו נורמלים, סוכרתיים, או עם סינדרום מטבולי, הראו האטה בהתקדמות.
המשתתפים עם מטבוליזם גלוקוז לקוי מייצגים קבוצת סיכון גבוהה במיוחד. למרות טיפול רפואי הכולל חסמי בטא, סטטינים, חסמי תעלות סידן ואספירין, וכן מעכבי ACE, לחץ דם סיסטולי וטריגליצרידים היו גבוהים מידי ורמות HDL היו נמוכות מידי.
בתת מחקר זה ערכו החוקרים אנליזת רגרסיה ליניארת לבדיקת הקשר בין מצב מטבוליזם גלוקוז והתקדמות טרשת עורקים בקבוצות הטיפול השונות. הם מצאו כי בחולים עם סינדרום מטבולי, שינויים ברמות HDL היו קשורים באופן בלתי תלוי לשינויים ב-IMT בקרוטיד לאחר התאמה למין, לחץ דם, רמות HDL וטריגליצרידים וגלוקוז בדם בצום.
לאחר התאמה למשתנים השונים, ה-HDL הוא המשפיע על IMT באופן משמעותי. לאורך ספקטרום החולים עם סיכון למחלות לב, העלאת רמות HDL נשאר נשאר חשוב להאטת תהליך הטרשת, אך התוצאות עלולות להיות מרשימות פחות אם לחולה יש גורמי סיכון אחרים שאינם מבוקרים.
על המטפלים לאמץ אסטרטגיית טיפול רחבה בחולי הסינדרום המטבולי. יש לזהות חולים אלו ולהבין כי יש לטפל בגורמי הסיכון הגרועים ביותר יחד עם טיפול ב-HDL. ניתן לראות כי בחולים אלו יש מקום רב לשיפור במטרה לקבל תוצאות אופטימליות בטיפול במחלתם.
Circulation 2004; 110:3512-3517
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!