טיפול קודם אינה האסטרטגיה הנפוצה ביותר למתן clopidogrel (או plavix) בסטנט קורונרי. בנוסף, קיים מידע מוגבל לגבי הפרמקודינמיקה של 300 מ”ג לעומת 600 מ”ג בהעמסת clopidogrel, וההשפעה ההשוואתית עם eptifibatide (או integrilin) אינה ידועה.
חולים שעברו סטנט אלקטיבי (n=120) קיבלו 300 מ”ג clopidogrel עם או ללא eptifibatide; או 600מ”ג clopidogrel עם או ללא eptifibatide. מתן clopidogrel היה מיד לאחר הסטנט. אגרגומטריה וציטומטריית זרימה שימשו להערכת ראקטיביות טסיות. Eptifibatide הוסיף יותר מפי 2 בעיכוב טסיות ל-600 מ”ג clopidogrel לבד, לאחר 3, 8, ו-18 עד 24 שעות לאחר הכנסת הסטנט, כפי שנמדד ע”י אגרגציה מושרת P<0.001) ADP 5 µmol/L). ללא eptifibatide, מינון של 600 מ”ג clopidogrel עיכב טוב יותר לעומת 300 מ”ג בכל נקודות הזמן (P<0.001). חסימת Glycoprotein IIb/IIIa היתה קשורה לשחרור נמוך יותר של סמנים לבביים. ביטוי GPIIb/IIIa פעיל עוכב הכי הרבה בקבוצות שטופלו ב-P<0.05) eptifibatide).
החוקרים הסיקו כי בסטנט אלקטיבי ללא טיפול קודם ב-clopidogrel, שימוש במעכבי GPIIb/IIIa נתן עיכוב טסיות טוב יותר ופחות נקרוזיס מיוקרדיאלי בהשוואה למינון גבוה (600 מ”ג) או מינון רגיל (300 מ”ג) של העמסת clopidogrel לבד. בהעדר מעכב GPIIb/IIIa, מינון של 600 מ”ג clopidogrel מספק עיכוב טסיות טוב יותר לעומת מינון סטנדרטי של 300 מ”ג.
תוצאות אלו דורשות אישור במחקר קליני רחב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!