מחקר חדש מעיד כי בדיקת רמת הגלוקוז בדם בצום ומדידת השומן באזור הבטן היא גישה כדאית כלכלית בזיהוי חולים הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני וסובלים מהסינדרום המטבולי.
החוקרים כותבים כי סממנים של הסינדרום, כגון דיס-ליפדמיה והיפר-גליצמיה, מוכרים כקשורים לצריכת תרופות אלה, אך למרות זאת שכיחות הסינדרום בחולים אלה איננה ידועה. בנוסף, מציינים החוקרים, החולים הנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור השני אינם עוברים סריקות שגרתיות לגילוי הסינדרום.
החוקרים מוסיפים כי הסינדרום המטבולי מעלה את הסבירות למורבידיות ולתמותה בשל בעיות קרדיווסקולריות, והסכיזופרניה עצמה נקשרה גם היא לעליה בסיכון להופעת מחלה קרדיווסקולרית.
בכדי לחקור את שכיחות הסינדרום בקרב חולים הנוטלים תרופות ממשפחה זו ולזהות אמצעי כדאי כלכלית לזיהוי חולים אלה, בחנו החוקרים 89 חולים פסיכיאטרים הנוטלים לפחות תרופה אנטי-פסיכוטית אחת מהדור השני. 26 מהם (29.2%) התאימו לקריטריוני הסינדרום, כשעליה בגיל החולה ובערך ה-BMI שלו נמצאו גורמי סיכון להימצאות הסינדרום.
החוקרים לא מצאו קשר בין האבחנה הפסיכיאטרית לבין הסיכון להימצאות הסינדרום המטבולי, ואף תרופה מסוימת לא נקשרה להופעת הסינדרום.
השילוב של היקף מותניים העולה על 101.6 ס”מ בגברים ועל 88.9 ס”מ בנשים ושל רמות גלוקוז בדם בצום בערך של 110mg/dL ומעלה, הופיעו בכל 26 החולים שהוגדרו כסובלים מהסינדרום המטבולי, ואילו שילוב של ערכי היקף מותניים זה ושל יתר לחץ-דם (בערכים של 130/85 מ”מ כספית ומעלה) נמצאו ב-25 מהם (96.2%).
מבנהו וגודלו של המחקר לא איפשר לקבוע האם צריכת תרופות מסוימות או איבחונים מסוימים קשורים להופעת הסינדרום המטבולי. החוקרים מציינים כי מדובר במחקר הגדול ביותר עד כה שבחן את הקשר בין מתן טיפול אנטי-פסיכוטי לבין סממנים שונים של הסינדרום.
החוקרים מסכמים כי שילוב מדידת היקף המותניים ובדיקת רמות הגלוקוז בדם בצום הוא שיטה פשוטה וזולה לזיהוי הסינדרום המטבולי בחולים אלה, ואילו שילוב של יתר לחץ-דם ומדידת היקף מותניים עשוי לשמש בחולים שאינם מאושפזים.
Am J Psychiatry 2005;162;1217-1221.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!