שיטות התנהגותיות ידועות כמשפרות שינה בקשישים לא דמנטים הנמצאים במוסדות עשויות לסייע לחולי אלצהיימר עם נדודי שינה, על פי תוצאות מחקר שפורסם בגיליון מאי של Journal of the American Geriatrics Society.
במחקר אקראי זה, ד”ר סוזן מק’קארי ושותפיה למאונ’ וושינגטון בסיאטל בדקו האם תוכנית חינוך שינה מקיפה יכולה לשפר את השינה בחולי אלצהיימר החיים בבית. 36 מטופלים השתתפו במחקר.
כל הנבדקים קיבלו מידע המכיל שינויים בשינה הקשורים לגיל ולדמנציה ועקרונות השינה הטובה.
כל 17 המטפלים מקבוצת המטפלים קיבלו המלצות לגבי פיתוח תוכנית לשינה לחולי אלצהיימר, וכן אימון בנושא טיפול ביכולות התנהגותיות. החולים קיבלו הנחייה ללכת 30 דקות ביום — כשבפועל הלכו בדרך כלל עם המטפלים — ולהעלות חשיפה יומית לאור בשעה באמצעות שימוש בקופסת אור.
כל 19 הנבדקים בקבוצת הביקורת קיבלו הנחיות כלליות בנושא דמנציה ותמיכת מטפלים.
מקלט הקולט תנועות אשר נמצא על מפרק היד שימש למדידת רמות פעילות שינה-עירות בתחילת המחקר, לאחר חודשיים ובמעקב לאחר 6 חודשים. תוצאות משניות כללו מדדי שינה, דכאון, זכרון והתנהגות.
החולים היו ערים פחות 36 דקות בממוצע בלילה (ירידה של 32% מערך הבסיס) ופחות 5.3 התעוררויות בלילה (גם ירידה של 32% מערך הבסיס) לעומת נבדקי הביקורת.
רמות דכאון היו נמוכות באופן משמעותי בחולים, והיה להם אחוזים נמוכים יותר של שינה במשך היום לעומת נבדקי ביקורת לאחר התאמה לרמה קוגנטיבית. תוצאות הטיפול נשמרו גם לאחר 6 חודשים.
החוקרים סיכמו כי יש להעריך האם רכיבי התוכנית הכרחייים להשגת השפעות טיפול והאם זמן ההליכה והחשיפה לאור חשובים לתוצאות הטיפול, ויש לזהות מהן ההאסטרטגיות להגברת ההיענות לטיפול לטווח ארוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!