חוקרים מדווחים כי לא נראה שיידוע נותני שרותי הרפואה בנוגע לחומרת האסטמה בילדים משפר את הטיפול הניתן.
החוקר הראשי, ד”ר Halterman, מסביר בראיון כי העברת הודעה לנותני השרות הרפואי עודות הסימפטומים לא העלתה את הסבירות לכך שהילדים יקבלו טיפול מניעתי מוגבר ובמסגרת המעקב נמצא שרבים מהילדים עדיין קיבלו טיפול בלתי הולם.
החוקרים מציינים כי ילדים אסמטיים צעירים החיים בעיר מטופלים לעיתים קרובות באופן בלתי הולם. חלק מהסיבה לכך הינה שנותני השרות הרפואי אינם מודעים לחומרת הסימפטומים בילדים המטופלים.
במסגרת ניסיונם להגביר את הטיפול המניעתי, זיהו החוקרים 151 ילדים בגילאי 3-7 שנים הסובלים מאסטמה מדרגת חומרה מתונה עד בינונית.
החוקרים חילקו את הנבדקים באקראי לקבוצת התערבות שבה נשלח אל הרופא המטפל של הילד בפקס מסמך המתאר את הסימפטומים בחולה וממליץ על מתן טיפול תרופתי בהתאם לקוים המנחים הלאומיים, ולקבוצת ביקורת שבה לא קיבל הרופא המטפל כל הודעה.
לאחר 3-6 חודשים, יצרו החוקרים קשר עם הורי הילדים ושאלו אלו צעדים מניעתיים ננקטו במסגרת הטיפול הניתן לילדיהם.
בהשוואה לילדים בקבוצת הביקורת, לא נמצאה בקרב הילדים בקבוצת ההתערבות סבירות גבוהה יותר לקבלת טיפול תרופתי מניעתי. בנוסף לכך, לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית ברמת העידוד שקיבלו החולים להענות לטיפול התרופתי, בשיפורים הסביבתיים או בשיעור ההפניות שניתנו לרופאים מומחים.
החוקרים מדווחים כי בסיום המחקר נמצאו אותם הסימפטומים שנרשמו בתחילת המחקר בקרב 52.4% מהילדים בשתי הקבוצות שלא שונה הטיפול התרופתי שניתן להם.
ד”ר Halterman מסכם כי נראה שהפתרון לבעית טיפול החסר במחלת האסטמה מחייב יותר מאשר העברת מיד בנוגע לחומרת הסימפטומים, וכי יש לנקוט בהתערבויות אינטנסיביות יותר.
Arch Pediatr Adolesc Med 2005;159:422-427.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!