ד”ר קורין שריה צרפתי, תושבת רעננה ורופאה בכירה במחלקת שיקום לנפגעי שבץ מוחי בביה”ח לוינשטיין מונתה לסגנית מנהלת מחלקה, לאחר 15 שנה של עבודה מסורה בביה”ח.
ד”ר צרפתי נולדה במרוקו וכל חייה גדלה בצרפת. את מקצוע הרפואה למדה שם וכשעלתה לארץ ב-1989, התמחתה בשיקום במשך 5 שנים. את דרכה החלה כרופאה בכירה במחלקה השיקומית לנפגעי שבץ מוחי, ובימים אלה מונתה לסגנית מנהלת המחלקה.
בבי”ח לוינשטיין, קיימות מחלקות לשיקום נפגעים: שיקום אורטופדי, שיקום נפגעים לאחר חבלות ראש, שיקום נפגעי חוט שידרה, שיקום ילדים, מחלקת טיפול נמרץ ושתי מחלקות לשיקום לאחר שבץ מוחי.
ספרי מעט על המחלקה לשיקום נפגעי שבץ מוחי
“מחלקת השיקום לנפגעי שבץ מוחי, היא מחלקה של מטופלים שעברו אירוע מוחי כתוצאה מדימום או תסחיף, מכריתה של גידולים שפירים או ממאירים, והם סובלים מבעיות מוטוריות, תחושתיות, קוגניטיביות או שפתיות. גיל המטופלים במחלקה נע בסביבות גיל ה-50.”
האם שבץ מוחי הוא גורם המוות השלישי בעולם?
“וודאי, יכול להיות מאוד שהיום הוא אפילו עלה למקום השני. עד היום גורם המוות השני היה סרטן אבל הטיפול בו התקדם מאוד, ולכן לא אתפלא אם השבץ המוחי תפס את מקומו.”
איך את מגדירה הצלחה של שיקום מוחי?
“שיקום הוא לא רפואה שמרפאה. הצלחה שיקומית מוגדרת אצלי כמצב שבו בן אדם חוזר לאיכות חיים טובה על כל מרכיביה. יש מימדים אובייקטיביים אבל אין סולם למדוד אותם. השאיפה היא שאדם יחווה עצמו כאדם עם נכות ולא כאדם נכה. שילוב של גוף ונפש מאוד חשוב כאן ולא מספיק שהאדם יראה טוב אך ורק מבחינה פיסית. אסור לנו לשכוח שהמשפחה מהווה מרכיב עיקרי וחשוב של דרך ההתמודדות של המטופל. יש גם מקרים לא מעטים שהמטופל מאבד את פרנסתו עקב הפגיעה ואותם אנשים חייבים להגדיר לעצמם מחדש את החיים בקהילה. זה לא פשוט”.
שיקום מוחי נדיר?
“זה לא נדיר. הגישה של מנהל המחלקה, ואני איתו, היא שכל אדם זכאי לניסיון שיקומי. לאף אחד מאיתנו אין מספיק ידע לדעת מראש אם תפקודו ישתפר או לא. רק לאחר תקופת זמן מסוימת ישנה חלוקה של החולים לאלה שלא מתקדמים בשיקום ולאלה שמתקדמים בצורה משמעותית. חשוב לציין שהשיקום לא מתחיל באשפוז בבית החולים, אלא בתוך הקהילה עצמה וזה תלוי בהרבה גורמים חיצוניים כמו תנאים סוציאליים, אקונומיים, במשפחה וכמובן בטיב הפגיעה.
לפעמים אנשים לא מבינים שהשאיפה זה לא שהמטופל ילך. אנחנו בבית החולים יכולים להתגאות שסה”כ מעט חולים חוזרים למוסד אחרי הפגיעה. אפילו במקרים שאנחנו לא יכולים לקדם את החולה מבחינה שיקומית, אנחנו מעבירים תהליכי הדרכה למשפחות ועוזרים להם לעכל את מה שעברו, להשלים עם המצב ומעבירים אותם הדרכה של טיפול אחזקתי. אפילו אם מבחינה תפקודית אין שיפור, עצם השהייה במחלקה מאפשרת למשפחה להתארגן בצורה טובה ולטפל בחולה גם בבית.”
לי ליבר
דוברת ביה”ח לוינשטיין
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!