אין צורך לטפל במחסור בהורמון גדילה (GHD) במתבגרים לאחר שהם מגיעים לבגרות, על פי תוצאות מחקר אקראי שפורסם בגיליון אלקטרוני של Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism באפריל.
טיפול ב-GHD במתבגרים ההופכים לבוגרים הינו מאתגר, אומרת ד”ר נלי מאורס מפלורידה ושותפיה למחקר. מחקר נרחב על השפעות GHD וטיפול הורמונלי חליפי על איכות החיים בהמהלך התבגרות נתן תוצאות מעורפלות מעט, במיוחד בחולים שטופלו ב-GHD שהחל בילדות.
במחקר כפול סמיות בשלב 3 זה השתתפו 58 מתבגרים חולי GHD שהיו קרובים לסיום הגדילה הליניארית, ונבדקו בתחילת המחקר בעודם לוקחים הורמון גדילה. הגיל הממוצע היה 15.8 ± 1.8 שנים, ו-33 נבדקים היו גברים. 4 שבועות לאחר הפסקת הטיפול, הנבדקים סווגו כ-GHD עקביים או ביקורת (n = 18). בקבוצת GHD, כ-25 נבדקים קיבלו באקראי הורמון גדילה (בערך 20 µg/kg/day) ו-15 נבדקים קיבלו פלצבו למשך שנתיים.
בתחילת המחקר ובמהלך שנתיים של מעקב, לכל הקבוצות היו מדדים נורמלים של מטבוליזם פחמימות ושומנים, הרכב גוף, צפיפות מסת עצם (BMD), תיפקוד קרדיאלי, כוח שריר ואיכות חיים. למרות שריכוזי גורם גדילה דמוי אינסולין 1 (IGF-I) ירדו בכל הנבדקים, ירידה זו היתה קטנה יותר בקבוצה שקיבלה הורמון גדילה (P = .013). לאחר שנה, לקבוצת הורמון הגדילה היתה עלייה גדולה יותר במסת הגוף הרזה (ופחות עלייה ברקמת השומן) לעומת קבוצת הפלצבו. עם זאת, לא היו הבדלים נראים לאחר שנתיים.
לחולי GHD שטופלו כראוי בילדותם יכול להיות BMD תקין, הרכב גוף, תיפקוד קרדיאלי, כוח שריר, וכן מדדי מטבוליזם ואיכות חיים תקינים בהגיעם לגובה בבגרות. המשך טיפול בהורמון גדילה למשך שנתיים לא שינה מדדים אלו בהשוואה לנבדקי פלצבו או ביקורת. מתבגרים עם GHD במצב מטבולי טוב בזמן איחוי אפיפיזאלי יכולים בביטחה להפסיק לקיחת הורמון גדילה.
מיגבלות המחקר כללו כשלון של כמעט שליל מהנבדקים להשלים את המחקר ומספר קטן של נבדקים.
מעקב זהיר יקבע אם ומתי מתפתח GHD והאם דרוש טיפול בהורמון גדילה, מסכמים החוקרים. כיוון שזמן התפתחות המחלה הוא אינדיבידואלי, וכן חומרת המחלה, על הטיפול להיות כזה גם כן.
J Clin Endocrinol Metab. Posted online April 26, 2005
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!