שיעור משמעותי של נשים עם סרטן שד בדרגה 2 ו-3 סובלות מאנמיה לפני תחילת הטיפול בכימותרפיה, וכן גם במהלך הטיפול עצמו, אולם עד כה לא הוצגו נתונים מפורטים על השכיחות והחומרה.
המחקר המדווח כאן אשר מפורסם החודש ב- Oncologist מדד את שכיחות וחומרת האנמיה ב-310 נשים עם סרטן שד מוקדם (early breast cancer (ESBC)) אשר טופלו בטיפולים התומכים המקובלים (דוקסורוביצין, ציקלופוספמיד), ב-8 מרכזים אונקולוגים. הנשים היו מעל גיל 18 וטופלו בכימותרפיה לשלב 2 ו-3 של סרטן השד.
אנמיה לפני הכימותרפיה הוגדרה כרמה נמוכה מ-12 של המוגלבוין לג’/ד”ל. אנמיה כתוצאה מהכימותרפיה הוגדרה כאירוע אנמי של ירידה מתחת ל-10 ג’/ד”ל במהלך הכימותרפיה בקרב מטופלות עם המוגלובין תקין לפני הכימותרפיה, או צורך באריתרופואטין.
40% מהקבוצה סבלו מאנמיה בינונית-חמורה (מתחת ל-10 ג’/ד”ל). אנמיה לפני הכימותרפיה נמצאה בקרב 31% מהנשים. ב-62% מתוך הנשים עם אנמיה קלה לפני הכימותרפיה, התפתחה אנמיה בינונית-חמורה, ו-47% נזקקו לאריתרופאטין.
ב-88% מנשים עם רמות המגולובין תקינות לפני הכימותרפיה התפתחה אנמיה במהלך הטיפול. מתוכן 28% הגיעו לרמות בינוניות-חמורות של אנמיה. 42% מכלל הנשים עם המוגלובין תקין לפני הכימותרפיה פיתחו אירוע אנמי במהלך הטיפול.
הנתונים מצביעים על שיעור גבוה של מטופלות בשלבי 2 ו-3 של סרטן שד הסובלות מאנמיה לפני הטיפול, ועלייה משמעותית בעקבות הטיפול הכימותרפי. על בסיס נתונים אלה, החוקרים מסכמים שהערכה מוקדמת וטיפול באנמיה בחולות אלה חיוני ונדרש, כמו כן גם מעקב ותיקון רמות המוגלובין במהלך הטיפול הכימותרפי עצמו.
Oncologist 2004;9:1:25-32
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!