אופיאטים הינם בטוחים ואפקטיביים בטיפול בכאב בינוני עד חמור בקשישים, כאשר הם ניתנים במסגרת תכנית טיפולית מלאה ומבוקרת. כך נטען במאמר המתפרסם החודש ב- Clinical Geriatric .
לעיתים קרובות, טוענים החוקרים, כאב כרוני אינו מאובחן ואינו מטופל כהלכה אצל קשישים. אופיאטים יכולים להוביל לשיפור משמעותי באיכות חיי המטופל, אך נראה שהשימוש בהם עדיין הוא בחסר.
ד”ר ג’יובאני קראצ’י, המחבר, מביה”ס לרפואה הר סיני בניו יורק, סקר את השימוש באופיאטים בטיפול בכאבי כרוני בינוני עד קשה בקרב קשישים, שלא הגיבו לטיפולים אחרים.
נראה שלאחרונה יש נטייה גוברת לעשות שימוש במינונים מותאמים למטופל, ולא מינונים קבועים. המטרה היא להשיג עם מינון מינימלי שליטה על הכאב תוך מניעת תופעות לואי לא רצויות, מסביר קראצ’י.
כידוע ה- WHO ממליץ על שלושה שלבים של טיפול אנלגלטי לכאב, כאשר השלב הראשון הוא לא אופיאטי. אם הכאב נמשך מומלצים בשלב שני אופיאטים מסוג קודאין, דיהידרוקודאין ולאחר מכן הידרוקודון. עם זאת יש לזכור שקודאין קשור להיארעות גבוהה של של תופעות לואי גסטרואינטסטינליות כמו הקאות, עצירות קשה ובחילה.
באין תגובה מספקת אופיאטים חזקים יותר כמו מורפין, אוקסיקודון , הידרומורפון ופנטניל מומלצים. המורפין הוא האופיאויד המועדף לכאבים בינוניים עד חמורים בגלל משך הפעולה הקצר וההיענות הגבוהה כלפיו ע”י קשישים, למרות שהידרומורפין הוא פוטנטי יותר ולעיתים קרובות נסבל טוב יותר.
האופיאטים שיש להמנע מהם בטיפול בקשישים כוללים את הפרופוקסיפן, מפרידין ואופיאטים ממשפחת הפנטזוקין והנלבופין.
כתוצאה מתפיסות מוטעות לגבי שימוש באויפיאטים, יש חשיבות בהדרכת המטופלים על טיפול זה, ועל הסיכון הנמוך להתמכרות ותלות במטופלים ללא רקע קודם של שימוש בסמים או תלות בתרופות. עם זאת יש להתריע על כך שהאופיאטים עלולים להשפיע על יכולת קוגנטיבית ותפקוד פסיכומוטורי, וכן שמטופלים עם שיטיון (דמנציה) נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בילבול.
Clin Geriatrics 2003 Nov;11:11:18-21
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!