התפקיד של מין בקבלת החלטות לגבי מתן נוגדי קרישה פומיים עבור פרפור עליות (Atrial fibrillation, AF) נותר שנוי במחלוקת. מחקר עוקבה של ESC משנת 2024, התבסס על רשומות רפואיות אלקטרוניות של 16,587,749 מטופלים במרפאות ראשוניות בבריטניה בין השנים 2020-2005.

המחקר ניתח תוצאים ראשוניים (תמותה מכל סיבה, שבץ איסכמי או תסחיף עורקי) ותוצאים משניים באמצעות Cox Hazard Ratio, תוך תקנון לגיל, למצב סוציו־אקונומי ולמחלות רקע.

המחקר כלל 78,852 חולי וחולות פרפור עליות בגילים 75-40, ללא היסטוריה של שבץ קודם וללא מרשם לנוגדי קרישה דרך הפה. מתוכם, 28,590 (36.3%) היו נשים (במקור: women) ו-50,262 (63.7%) גברים (במקור: men). הגיל החציוני היה 65.7 שנים, כאשר נשים היו מבוגרות יותר והציגו הבדלים אחרים במחלות רקע.

במהלך מעקב כולל של 431,086 שנות-מטופל/ת, לנשים היה שיעור מתוקנן נמוך יותר של התוצא הראשי (HR 0.89 לעומת גברים; 95% CI 0.87-0.92; P<0.001), והדבר נבע משיעור תמותה נמוך יותר בקרב נשים (HR 0.86, 95% CI 0.83-0.89; P<0.001). לא זוהו הבדלים בין נשים לגברים בתוצאים המשניים של שבץ איסכמי או תסחיף עורקי (HR מותאם 1.00, 95% CI 0.94-1.07; P=0.87). מדדי הסיכון הקליניים ניבאו את התוצאות באופן מתון בלבד, כאשר מדד CHA2DS2-VA (המתעלם ממין) היה עדיף על CHA2DS2-VASc לחיזוי התוצאים הראשוניים באוכלוסייה זו. סביב ממצא זה החוקרים והחוקרות איתגרו את התפיסה שמין נשי מהווה גורם סיכון עצמאי לאירועים וסקולריים בעקבות פרפור, והציעו כי הסרת סעיף המין ממדדי הסיכון הקליניים עשויה לפשט את הגישה לקביעה אילו חולי פרפור עליות צריכים או צריכות לקבל טיפול בנוגדי קרישה דרך הפה.

למאמר

ד”ר ליאור ברוך, רופאת משפחה, רפואה מגדרית ורפואה גאה 

  Gender and contemporary risk of adverse events in atrial fibrillation