לפי מחקר חדש עולה, כי בחולים בריאים מספיק בכדי לעבור תיקון פתוח או אנדו-ווסקולרי של מפרצות בטניות גדולות באאורטה (EVAR), הגישה האנדו-ווסקולרית קשורה בשיעור גבוה ב- 3% של הישרדות הקשורה במפרצת. פרוצדורת ה- EVAR יקרה יותר בשל הצורך במעקב ממושך ובהתערבויות חוזרות. התמותה הכללית דומה בשתי הגישות הטיפוליות.
במחקר השתתפו 1,082 מטופלים, בגילאים של מעל 60 שנים, עם מפרצת אאורטלית בטנית בגודל של מעל 5.5 סמ. החולים הוקצו באופן אקראי למעבר של תיקון פתוח או ל- EVAR.
ארבע שנים אחרי אחרי תחילת המחקר, היו 19 פטירות כתוצאה ממפרצת בקבוצת ה- EVAR, לעומת 34 בקבוצת התיקון הפתוח (יחס סיכון של 0.55). עם זאת, התמותה הכללית היתה דומה בשתי הקבוצות. שיעור הסיבוכים היה גבוה יותר בקבוצת ה- EVAR (HR 4.9).
החוקרים מדווחים, כי העלות הממוצעת אחרי 4 שנות מעקב, עמדה על 13,258 ליס”ט לחולה בקבוצת ה- EVAR, לעומת 9,945 ליס”ט לחולה בקבוצת התיקון הפתוח.
במאמר מערכת מצורף כותב המחבר, כי בגלל ששיעור ההתערבויות החוזרות אחרי EVAR עולה לאורך הזמן, יש לדבוק בהמלצה המקובלת כיום לתיקון פתוח בחולים עם תוחלת חיים ארוכה, לפחות עד שיהיה בידנו נתונים לגבי מעקב לאורך זמן ממושך יותר.
Lancet 2005;365:2179-2192.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!