בכתבה זו מתארת ענת ג’ורג’י חוויה אישית שכיחה. אביה, אדם צלול ופעיל בן 85 חש כאב ביד והיא לקחת אותו למוקד רפואה דחופה.
בסה”כ הטיפול והיחס היו טובים ואדיבים, אך מה ש”הדליק” את ג’ורג’י היא העובדה שכאשר הרופא ביצע את האנמנזה הוא הפנה את כל השאלות אליה ולכאורה התעלם לחלוטין מאביה, עד שאמרה לו “למה אתה לא שואל אותו ישירות ? ” , ורק אז כשהוא נבוך ומופתע עשה זאת מייד .
התרעומת של ג’ורג’י היא הקונספציה שקיימת כנראה במקומות רבים במערכת הבריאות שאנשים קשישים הם גם מוגבלים מבחינה קוגניטיבית. לתחושתה המערכת גם נותנת מענה מהיר יותר למטופלים צעירים, עקשנים יותר וחסרי סבלנות.
הערת המערכת: מצאנו לנכון לדווח על כך מכיוון שנראה שבסיפור הטריוויאלי וכנראה הדי שכיח הזה יש מסר חשוב לקהילייה הרפואית… בזמן שבו אדם בן 78 נבחר לנשיאות ארצות הברית ופחות או יותר מנהל כיום את כל העולם כדאי לקחת בחשבון ששיעור גדול מהאוכלוסייה הקשישה נהנה מתפקוד קוגניטיבי מצוין ושזו טעות לדבר על מצבו “מעליו”.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!