במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי אין קשר בין היפוגליקמיה, כפי שנמדדה באופן אובייקטיבי באמצעות ניטור סוכר רציף או כפי שדווחה על-ידי המטופלים, ובין דיכאון, חרדה, מצוקה הקשורה לסוכרת או פחד מהיפוגליקמיה במבוגרים עם סוכרת מסוג 1 או סוכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין.
החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של מחקר Hypo-METRICS להערכת הקשר בין חשיפה להיפוגליקמיה לבין מדדים של בריאות הנפש. במחקר נכללו 232 מבוגרים עם סוכרת מסוג 1 (גיל חציוני 49 שנים, 53% נשים) ו-310 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין (גיל חציוני 63 שנים, 37.4% נשים). כל המשתתפים נשאו במשך 10 שבועות מערכת סמויה לניטור סוכר רציף, המשיכו בשגרת ניטור הסוכר הרגילה שלהם ודיווחו בזמן אמת על תחושותיהם באמצעות יישומון ייעודי.
היפוגליקמיה הוגדרה לפי הזמן שבו רמות הסוכר היו מתחת לטווחי סף של מתחת ל-3.9 מילימול/ליטר או מתחת ל-3.0 מילימול/ליטר, היפוגליקמיה שזוהתה על-פי חיישן באותם שני ספים והיפוגליקמיה לפי דיווח המטופל.
בתחילת המחקר ולאחר 10 שבועות השלימו המשתתפים שאלונים להערכת דיכאון (Patient Health Questionnaire), חרדה (Generalized Anxiety Disorder), מצוקה הקשורה לסוכרת (Problem Areas in Diabetes) ופחד מהיפוגליקמיה (Hypoglycemia Fear Survey-II).
בניתוח המתוקנן לא נמצא קשר מובהק בין אף אחד ממדדי ההיפוגליקמיה – זמן מתחת לטווח, היפוגליקמיה שזוהתה באמצעות החיישן או היפוגליקמיה שדווחה על-ידי המשתתפים – לבין חרדה, דיכאון, מצוקה הקשורה לסוכרת או פחד מהיפוגליקמיה לאחר 10 שבועות, הן בקרב חולי סוכרת מסוג 1 והן בקרב חולי סוכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין.
החוקרים מסכמים כי הממצאים מצביעים על כך שלא בהכרח ערכי הגלוקוז הנמוכים עצמם הם הגורם לעומס הנפשי. לדבריהם, ייתכן שההשפעה הפסיכולוגית של היפוגליקמיה תלויה יותר בחוויה הסובייקטיבית של האירוע מאשר בתדירותו, כאשר אירועי היפוגליקמיה תסמיניים, במיוחד אם הם מלווים במצוקה, עשויים להיות בעלי השפעה גדולה יותר על בריאות הנפש מאשר אירועים א-תסמיניים או כאלה המתגלים באמצעות טכנולוגיה בלבד.
Diabetes, Obesity and Metabolism, June 30, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!