הזרקה מקומית של חומצה טרנקסמית הפחיתה ביעילות את הסיכון לדימום משמעותי מבחינה קלינית לאחר ניתוח Mohs מיקרוגרפי, כך הראו תוצאות ממחקר עוקבה במרכז רפואי יחיד שפורסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה.
“למרות שניתוח Mohs מיקרוגרפי קשור לשיעור סיבוכי דימום נמוכים, כ-1% מהחולים בספרות מדווחים על דימום לאחר הניתוח”, אמרה המחברת הראשית, “נעשה שימוש בחומצה טרנקסמית תוך ורידית בכל התמחויות כירורגיות כדי להפחית אובדן דם פרי-ניתוחי. מחקרים קודמים הראו כי הזרקה מקומית של חומצה טרנקסמית, חומר אנטי-פיברינוליטי, בעקבות לאחר ניתוח Mohs מיקרוגרפי עשויה להיות יעילה בהפחתת סיבוכי דימום לאחר ניתוח, אך אין בנושא מחקרי עוקבה גדולים”.
כדי לשפר את ההבנה של התערבות זו, החוקרים בחנו את ההשפעה של חומצה טרנקסמית שהוזרקה מקומית off-label, על תוצאות דימום לאחר ניתוח Mohs מיקרוגרפי שנערך בבית החולים Brigham and Women’s. הם העריכו שתי קבוצות: 1843 חולים שעברו ניתוח Mohs מיקרוגרפי ב-2019 (הקבוצה שלפני חומצה טרנקסמית), ו-2101 חולים שעברו ניתוח Mohs מיקרוגרפי מ-2022-2023 (הקבוצה שטופלה בחומצה טרנקסמית).
החוקרים מצאו כי הזרקה מקומית תת עורית של חומצה טרנקסמית הפחיתה את הסיכון לשיחות טלפון או ביקורים לאחר הניתוח לדימום ב-25% (RR [יחס סיכון], 0.75; 0.57-0.99) ואת הסיכון לדימום המחייב ביקור רפואי ב-51% (RR, 0.49; 0.32-0.77). השימוש בחומצה טרנקסמית טרום ניתוחית במספר תתי-קבוצות של חולים היה קשור גם להפחתה בביקורים עקב דימום, כולל באלה הצורכים אלכוהול (ירידה של 52%; RR 0.47; 0.26-0.85), סיגריות (ירידה של 57%; RR, 0.43; 0.23 -0.82), נוגדי קרישה פומיים (ירידה של 61%; RR, 0.39; 0.20-0.77), או נוגדי טסיות (ירידה של 60%; RR, 0.40; 0.20-0.79).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!