נוכחות הפרעות פסיכיאטרית לא השפיעה על התועלת של Eptinezumab (ואייפטי) בחולים הסובלים ממיגרנה כרונית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שהוצגו כפוסטר במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Academy of Neurology.
החוקרים מסבירים כי מטרת המחקר הייתה לבחון אם הפרעות פסיכיאטריות עשויות להשפיע על התועלת של Eptinezumab כנגד מיגרנה כרונית. לצורך כך, הם השלימו את מחקר REVIEW שכלל ארבעה מרכזים שלישוניים לטיפול בכאבי ראש בארצות הברית ובחנו את נתוני עולם-אמיתי של 94 חולים (גיל ממוצע של 49 שנים; משך אבחנה ממוצע של 15.4 שנים) וארבעה חוקרים מטפלים. המחקר כלל סקירת רשומות רפואיות, סקר מטופלים וראיונות עם המטפלים.
כל המשתתפים היו בגילאי 18 שנים ומעלה עם אבחנה של מיגרנה כרונית והשלימו לפחות שני עירויים עוקבים של Eptinezumab. בין השאלות שהוצגו למטופלים היו שאלות שנגעו למספר ימים “טובים” או “רעים” בכל חודש ושביעות רצון מחיי היומיום והתחושה הכללית מאז התחלת הטיפול. החוקרים השלימו ניתוח תת-קבוצה של ימים טובים בכל חודש בהתאם לנוכחות הפרעות פסיכיאטריות.
מהנתונים עולה כי 65% מהמשתתפים דיווחו על אבחנה פסיכיאטרית, אשר כללה חרדה (50%), דיכאון (48%), הפרעה דו-קוטבית (3%) והפרעות אחרות (4%).
החולים דיווחו בממוצע של 8 ימים טובים בחודש לפני התחלת Eptinezumab, עם עליה ל-18 ימים טובים לאחר התחלת הטיפול. יעילות הטיפול הייתה דומה בין אם מדובר היה בחולים עם אבחנה פסיכיאטרית נלווית ובין אם מדובר היה בחולים עם מיגרנה כרונית ללא כל הפרעה פסיכיאטרית.
ממצאי המחקר מעידים כי למעלה מ-60% מהחולים דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר או הרבה יותר גבוהה עם מרכיבים שונים של התפקוד היומיומי לאחר התחלת טיפול ב- Eptinezumab, כאשר 57% דיווחו על תחושת בטחון כללית טובה יותר במצבם הבריאותי לאחר התחלת הטיפול. מנגד, למעלה ממחצית מהחולים דיווחו על רמת אנרגיה, איכות שינה ודרגת חרדה ודחק שנותרו ללא שינוי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי על-פי נתוני עולם-אמיתי אלו, אין עדות להשפעה של הפרעה פסיכיאטרית נלווית על התועלת של Eptinezumab לטיפול בחולים עם מיגרנה כרונית.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-AAN
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!