תוצאות מחקר חדש מראות כי שימוש במעכבי TNF או טיפול בתרופות הנוגדות פעילות ראומטית של דלקת מפרקים (DMARDs) הראו יעילות דומה בהפחתת דלקות בכלי הדם ובשיפור גורמי סיכון קרדיווסקולריים. המחקר, שפורסם ב-30 בנובמבר בכתב העת למחלות ראומטולוגיות – Annals of the Rheumatic Diseases, בחן את השפעת הטיפול על כלי הדם ועל גורמי הסיכון הלבביים באמצעות FDG-PET/CT.
החוקר הראשי במחקר, ד”ר דניאל ה. סולומון, מבית החולים בריגהם בבוסטון הסביר כי “אנו יודעים שסריקת FDG-PET/CT נמצאת בקורלציה לסיכון קרדיווסקולרי, ואנו יודעים שטיפולים כגון סטטינים המשפיעים על הסיכון הקרדיווסקולרי מפחיתים את הדלקת הנראית ב-FDG-PET/CT”. לעומתו, ד”ר ליהי אדר, מנהלת שותפה לתוכנית קרדיולוגיה וראומטולוגיה בבית החולים בטורנטו, אמרה כי השימוש של המחקר ב FDG-PET/CT מהווה מגבלה, בנוסף לכך ששיעור ההיענות לטיפולים היה נמוך למדי.
לדברי סולומון, “זהו הניסוי האקראי הראשון שמשווה את ההשפעות של DMARDs על דלקת כלי דם ב-RA”. החוקרים שיערו כי TNFi יהיה עדיף על טיפול משולש להפחתת דלקת כלי דם. עם זאת, “מצאנו ששניהם הפחיתו את הדלקת בכלי הדם בסריקת PET באותה מידה”, אמר סולומון. למרות שהמחקר לא הראה הבדל בתוצאי כלי הדם בין TNFi לטיפול המשולש, סולומון מאמין שהתוצאה “קצת יותר מורכבות”. “המחקר מראה כי טיפולים מגוונים להורדת דלקת בחולי דלקת מפרקים שגרונית יכולות להראות השפעה דומה על דלקת כלי הדם. אלו חדשות פנטסטיות. אלו אפשרויות טיפול אינטנסיביות, כך שאם אתה יכול להוריד משמעותית את הדלקת בכלי הדם, אתה אמור לראות ירידה בסיכון הקרדיווסקולרי על פני הזמן.”
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!