מחקר חדש שפורסם ב-Allergy & Clinical Immunology הראה כי ההבדלים בבטיחות וביעילות בין התרופות הביולוגיות המאושרות לטיפול באסתמה אאוזינופילית חמורה הם כה מינימליים עד שאינם משמעותיים קלינית.
תרופות המכוונות למסלולי איתות שונים של אינטרלויקין המעורבים בפתוגנזה של אסתמה כוללות Mepolizumab (Nucala), Benralizumab (Fasenra) ו- Dupilumab (Dupixent), כולן הוכחו כמפחיתות את שיעורי ההחמרה, משפרות את תפקוד הריאות ומשפרות את איכות החיים בחולים עם אסתמה אאוזינופילית קשה. במטה-אנליזה הנוכחית המאפשרת השוואות בו-זמנית של שלושת הטיפולים הללו, ניתחו החוקרים שמונה מחקרים אקראיים, מבוקרי פלצבו, שהשוו כל אחת מהתרופות לפלסבו. בסך הכל, הניסויים כללו 6461 חולים, ומשך המעקב היה בין 24 ל-56 שבועות.
בתת-הקבוצה של חולים עם ספירת אאוזינופילים של ≥300 תאים/mcL, כל שלושת התרופות הביולוגיות היו טובות משמעותית מפלצבו בהפחתת החמרות, דיווחו החוקרים ל-Medscape. לדוגמה, Dupilumab הפחית את הסיכון להחמרה ב-68% ב-RR של 0.32 (CI 95%, 0.23 – 0.45), בעוד ש- Mepolizumabהפחית אותו ב-63% (RR, 0.37; 95% CI , 0.30 – 0.45). Benralizumab היה מעט פחות יעיל משתי התרופות הביולוגיות האחרות, והפחית את הסיכון להחמרה ב-51% (RR, 0.49; 95% CI, 0.43 – 0.55).
לגבי ההשפעה של כל תרופה בשיפור נפח הנשיפה בשנייה אחת (FEV1), ההבדל הממוצע במיליליטר (MD) עם Dupilumab לפני ואחרי הטיפול היה 230 (CI 95%, 160 – 300), בעוד של-Benralizumab, ה-MD היה 150 (CI 95%, 100 – 220) לפני ואחרי הטיפול. עם Mepolizumab, ה-MD ב-FEV1 לפני ואחרי הטיפול היה גם 150 (CI 95%, 66 – 22). תוצא שלישי שנותח היה הירידה הפוטנציאלית בציוני בקרת אסטמה (ACQ). עם Mepolizumab ה-MD לפני ואחרי הטיפול היה 0.65- (-0.81 עד.0.45-, CI 95%); עם Dupilumab, 0.48- (, -0.83 עד 0.14-); ועם Benralizumab, 0.32- (-0.43 עד 0.21-).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!