מנתונים שהוצעו במהלך כנס ה-European Society of Cardiology עולה כי טיפול באנטרסטו (Sacubitril/Valsartan) לא הוביל לשיפור מרחק הליכה בשש דקות, בהשוואה לטיפול תרופתי פרטני, בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור.
מדגם המחקר כלל 1,281 חולים שקיבלו טיפול באנטרסטו במינון 97-103 מ”ג, פעמיים ביום. קבוצת ההשוואה כללה 1,285 משתתפים שקיבלו טיפול תרופתי פרטני, לרוב מעכבי ACE או ARB. גילאי המשתתפים בשתי הקבוצות עמדו בממוצע על 73 שנים, מחצית מהמשתתפים היו נשים.
בכל החולים תועד מקטע פליטה של חדר שמאל שהיה גדול מ-40% ומקטע פליטה של חדר שמאל בתחילת המחקר נע סביב 57%.
מניתוח הנתונים עלה שיפור של 9.7 מטרים במרחק ההליכה בשש דקות בקרב אלו שטופלו באנטרסטו ושיפור של 12.2 דקות בקרב חולים שקיבלו טיפול תרופתי פרטני (הבדל לא מובהק סטטיסטית).
עם זאת, החוקרים זיהו שיפור ב-NT-proBNP, סמן חשוב הקשור עם אי-ספיקת לב המהווה סמן למחלה חמורה. רמות NT-proBNP היו מופחתות ב-16% בהשוואה לטיפול תרופתי פרטני לאחר 12 שבועות.
מהנתונים עולה כי לאנטרסטו לא היה ערך מוסף בכל הנוגע לשינוי סיווג NYHA מתחילת המחקר עד לאחר 24 שבועות (יחס סיכויים של 1.01 עם אנטרסטו לעומת טיפול תרופתי פרטני, p=0.93).
ממצא מעניין לציון הוא ירידה של 50% בשיעור אירועים חריגים חמורים, ובאופן ספציפי, נרשמה ירידה של כ-50% בשיעור האשפוזים הראשונים באופן ספציפי עקב אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 0.49, p=0.005) ובמשלב מרווח זמן עד לתמותה עקב אי-ספיקת לב או אשפוז עקב אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 0.64, p=0.034).
החוקרים מציינים כי טיפולים תרופתיים מעטים מאוד הובילו לשיפור כלשהו במרחק ההליכה בשש דקות. לכן, הם אינם מאמינים כי מחקרים עתידיים להערכת אי-ספיקת לב יעידו באמת על שיפור מרחק הליכה בשש דקות.
עוד מדווחים החוקרים כי הירידה העקבית ב-NT-proBNP היא מבטיחה. עם זאת, הם מדגישים כי לעולם לא יסתמכו רק על שיפור בסמנים. סמן אינו מספיק בכדי להחליט אם לטפל בחולה עם מחלה ספציפית בתרופה מסוימת, אך אין טיפולים ספציפיים לאי-ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור לאחר שנים של מחקר וחשוב לקחת זאת בחשבון.
שילוב נתוני מחקר זה עם מחקר PARAGON תומך בגישת טיפול חדשה בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור של חדר שמאל.
מתוך כנס ה-ESC
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!