טיפול ב- Rivaroxaban (קסרלטו) נמצא עדיף על Enoxaparin (קלקסן) למניעת תרומבואמבוליזם ורידי בחולים לא-ניידים לאחר פרוצדורה אורתופדית מג’ורית, כך עולה מתוצאות מחקר PRONOMOS (Prophylaxis in Nonmajor Orthopedic Surgery) שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Rivaroxaban עשוי להיות לא-נחות בהשוואה ל-Enoxaparin במניעת תרומבואמבוליזם ורידי מג’ורי בחולים לאחר ניתוח אורתופדי לא-מג’ורי של הגפה התחתונה.
כעת השלימו החוקרים מחקר אקראי-מבוקר, כפל-סמיות, העדר-נחיתות שכלל מבוגרים לאחר ניתוח אורתופדי לא-מג’ורי של הגפה התחתונה, אשר על-בסיס הערכת החוקרים היו בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Rivaroxaban או Enoxaparin. תוצא היעילות העיקרי של תרומבואמבוליזם ורידי מג’ורי כלל משלב פקקת ורידים עמוקים תסמינים, תסחיף ריאתי, או תמותה על-רקע תרומבואמבוליזם ורידי במהלך תקופת הטיפול או פקקת ורידים עמוקים אסימפטומטית פרוקסימאלית בתום הטיפול. תוצאי בטיחות כללו אירוע דמם מג’ורי ואירוע דמם לא-מג’ורי אך בעל חשיבות קלינית.
מדגם המחקר כלל 3,604 משתתפים שחולקו באקראי במסגרת המחקר: 1,809 חולים חולקו לטיפול ב-Rivaroxaban ו-1,795 חולקו לטיפול ב-Enoxaparin.
אירועי תרומבואמבוליזם ורידי מג’וריים תועדו ב-4 מבין 1,661 חולים (0.2%) שטופלו ב-Rivaroxaban וב-18 מבין 1,640 משתתפים (1.1%) בקבוצת הטיפול ב-Enoxaparin (יחס סיכון של 0.25, p<0.001 להעדר-נחיתות; p=0.01 לעדיפות).
היארעות דימומים לא הייתה שונה משמעותית בין הקבוצות, כאשר שיעורי היארעות דימומים מג’וריים או דימומים לא-מג’וריים אך בעלי חשיבות קלינית עמדו על 1.1% עם טיפול ב-Rivaroxaban ו-1.0 עם טיפול ב-Enoxaparin.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול ב-Rivaroxaban נמצא יעיל יותר מ-Enoxaparin במניעת תרומבואמבוליזם ורידי במהלך תקופת חוסר-ניידות לאחר ניתוח אורתופדי לא-מג’ורי של הגפיים התחתונות.
N Engl J Med. Published online March 29, 2020.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!