חולים שטופלו בבתי חולים בהם שיעורי תמותה נמוכים לאחר 30 ימים צפויים לשרוד כשנה יותר מחולים שטופלו בבתי חולים בהם התוצאות פחות טובות, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
החוקרים מבוסטון בחנו נתונים מפרויקט Cooperative Cardiovascular Project אודות 119,735 מבוטחי מדיקייר שאושפזו בין 1994-1996 בשל אוטם שריר הלב ב-1,824 בתי חולים. בתי החולים סווגו לחמש קבוצות על-בסיס חומרת תערובת המקרים. בכל קטגוריה, השוו החוקרים את תוחלת החיים בחולים שאושפזו לבתי חולים עם תוצאות טובות אל מול תוחלת החיים בחולים שאושפזו בבתי חולים עם תוצאות פחות טובות. טיב התוצאות בבתי החולים נקבע לפי חמישון שיעורי תמותה מתוקנת לסיכון לאחר 30 ימים.
בכל קטגוריה, עקומות ההישרדות של החולים שאושפזו לבתי חולים בכל חמישון נפרדו במהלך 30 הימים הראשונים ולאחר מכן נותרו מקבילים לאורך 17 שנות מעקב. תוחלת החיים הצפויה פחתה עם עליה בחמישון שיעורי התמותה המתוקנת לסיכון. בממוצע, בחולים שטופלו בבתי חולים עם תוצאות טובות יותר משך ההישרדות היה ארוך ב-0.74-1.14 שנים, בתלות בתערובת המקרים בבית החולים, בהשוואה לחולים שטופלו בבתי חולים עם תוצאות פחות טובות.
כאשר החוקרים בחנו בנפרד את השורדים לאחר 30 ימים, לא זוהו הבדלים משמעותיים בתוחלת חיים מתוקנת או לא-מתוקנת לאורך חמישוני שיעורי תמותה מתוקנת לסיכון.
החוקרים כותבים כי מהנתונים עולה כי חולים שאושפזו בשל אוטם חד של שריר הלב לבתי חולים בהם תועדו תוצאות טיפול טובות תוחלת החיים ארוכה יותר, בהשוואה לחולים שטופלו בבתי חולים בהם תועדו תוצאות פחות טובות. התועלת ההישרדותית זוהתה ב-30 הימים הראשונים ונותרה לאורך מעקב ארוך טווח.
N Engl J Med 2016; 375:1332-1342
הערת מערכת:
מסר חזק וחשוב מאוד למשמעות של איכות הטיפול בבית חולים בטווח הארוך, ואולי לאו דווקא רק ב-MI.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!