במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי במבוגרים ששרדו ממאירות בילדות אך נחשפו לטיפול בעל פוטנציאל רעילות לבבית, כמעט תמיד הייתה עדות למחלה קרדיווסקולארית אסימפטומטית, שהופיע בגיל צעיר יותר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 1,853 מבוגרים עם ממאירות בילדות, שקיבלו טיפול באנתרציקלינים (Doxorubicin, Daunorubicin, Epirubicin, Idarubicin או Mitoxantrone) או טיפול קרינתי מכוון ללב, לפחות עשר שנים מוקדם יותר.
המדגם מהווה 61% מבין 3,054 חולים ששרדו ממאירות ונחשפו לטיפולים בעלי פוטנציאל רעילות לבבית ושבו להערכה רפואית. ההערכה כללה היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית, בדיקות דם, אק”ג, אקו-לב ומבחן הליכה בשש דקות. החוקרים זיהו מחלה קרדיווסקולארית קודמת על-בסיס הרשומות הרפואיות.
תוצאות המחקר כללו נוכחות קרדיומיופתיה (מקטע פליטה סיסטולי נמוך מ-50% באקו-לב), מחלת עורקים כלילית (היסטוריה של אוטם שריר הלב, עדות לפגם בתנועת הדופן באקו-לב או איסכמיה באק”ג), הפרעה בתפקוד המסתם, או הפרעה הולכה או הפרעת קצב מג’ורית.
52.3% מהמשתתפים היו גברים. חציון גיל המשתתפים עמד על 8 שנים בעת קבלת הטיפול האונקולוגי, חציון של 22.6 שנים מוקדם יותר.
מרבית השורדים טופלו בשל לויקמיה או לימפומה (67.2%). האחרים טופלו בשל סרקומה (14%), גידול על-שם ווילמס (7.2%), נוירובלסטומה (4.5%), גידולי מערכת עצבים מרכזית (4.3%) וממאירויות אחרות (2.8%).
למעלה מ-82% נחשפו לאנתרציקלינים, 20.8% נחשפו למינונים מצטברים של מעל 250 מ”ג למ”ר. פחות ממחצית קיבלו קרינה ללב, אך 22.2% קיבלו מנת קרינה ללב של למעלה מ-1,500 cGy.
גורמי הסיכון הקרדיווסקולארים הנפוצים ביותר בהערכה הרפואית כללו עודף-משקל או השמנת-יתר (61.3%), או דיסליפידמיה (61.9%), לאחריהם חוסר פעילות גופנית (49.6%), עישון פעיל (23.7%), יתר לחץ דם (23.3%), עישון בעבר (11.7%) וסוכרת.
הפרעות לבביות היו נפוצות יותר בשורדים מבוגרים יותר. בקרב אלו בשנות השלושים לחייהם, ב-9.2% זוהתה קרדיומיופתיה, ב-3.4% מחלת לב כלילית, ב-23.6% מחלת מסתם וב-3.1% זוהתה הפרעת הולכה או הפרעת קצב. עם זאת, באלו בגילאי 40-60 השיעורים המקבילים עמדו על 10.7%, 10.5%, 36.8% ו-10.3%, בהתאמה.
בשורדים אלו של ממאירות בילדות תועד סיכוי גבוה משמעותית לקרדיומיופתיה בנוכחות מין זכר או יתר לחץ דם, או טיפול קודם באנתרציקלינים במינון של 250 מ”ג למ”ר ומעלה, או חשיפה של הלב לקרינה של מעל 1,500 cGy.
סיכון מוגבר למחלות מסתם תועד באלו מתחת לגיל 9 בעת אבחנת הממאירות או בנוכחות חשיפה למינוני קרינה גבוהים.
מחלת עורקים כלילית והפרעות קצב והולכה היו נפוצים יותר בחולים בגילאי 40 שנים ומעלה, ובאלו עם מנת קרינה ללב של 1,500 cGy ומעלה, אך סיבוכים לבביים היו פחות נפוצים בקבוצה זו.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנוגע לגישות הטיפול הנוכחיות, כולל הפחתת מינוני טיפול כימותרפי והגבלת קרינה וכמות הקרינה לרקמה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!