בחולים עם סוכרת מסוג 2 זמן קצר לאחר תסמונת כלילית חדה, הוספת טיפול ב-Lixisenatide (ליקסומיה) לטיפול הסטנדרטי לא הובילה לשינוי שיעור אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים או אירועים חריגים חמורים אחרים, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שיעורי התחלואה והתמותה הקרדיווסקולארית גבוהים יותר בחולים עם סוכרת מסוג 2, בפרט אלו עם מחלות לב וכלי דם ברקע, בהשוואה למרבית האוכלוסיות האחרות. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את ההשפעה של Lixisenatide על התוצאות הקרדיווסקולאריות בחולים עם סוכרת מסוג 2 זמן קצר לאחר תסמונת כלילית חדה.
במסגרת המחקר חולקו באקראי חולים עם סוכרת מסוג 2 לאחר אוטם שריר הלב או שאושפזו בשל אנגינה לא-יציבה במהלך 180 הימים האחרונים, לטיפול ב-Lixisenatide או פלסבו בנוסף לטיפול המקובל.
מדגם המחקר כלל 6,068 משתתפים שחולקו באקראי והיו במעקב במשך חציון של 25 חודשים. שיעורי תוצא הסיום העיקרי עמדו על 13.4% בקבוצת ההתערבות לעומת 13.2% בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 1.02), עדות להעדר-נחיתות של Lixisenatide בהשוואה לפלסבו, אך ללא עדיפות של הטיפול הפעיל על פני טיפול דמה.
הנתונים לא הצביעו על הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בשיעור האשפוזים בשל אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 0.96) או בשיעורי התמותה (יחססיכון של 0.94). הטיפול ב-Lixisenatide לא לווה בשיעור מוגבר של אירועים חריגים חמורים או היפוגליקמיה חמורה, דלקת לבלב, גידולי לבלב או תגובות אלרגיות, בהשוואה לפלסבו.
לסיכום, בחולים עם סוכרת מסוג 2 זמן קצר לאחר תסמונת כלילית חדה, לא תועדה תועלת מבחינת אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים או אירועים חריגים חמורים אחרים, עם תוספת טיפול ב-Lixisenatide לטיפול הסטנדרטי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!