בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם, הטיפול ב-Sitagliptin (ג’נוביה, מרק), ממשפחת מעכבי DPP-4, אינו מלווה בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים, כך עולה מנתוני מחקר TECOS, שנועד באופן ספציפי לבחון את הסוגיה. ממצאי המחקר פורסמו במהלך כנס ה-ADA (American Diabetes Association) ובאותה עת גם בכתב העת New England Journal of Medicine ותומכים בבטיחות הקרדיווסקולארית של הטיפול התרופתי בחולי סוכרת בסיכון גבוה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חסרים נתונים אודות ההשפעות ארוכות הטווח על אירועים קרדיווסקולאריים של הטיפול ב-Sitagliptin בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם.
מדובר במחקר אקראי, כפל-סמיות, שכלל 14,671 חולים שחולקו באקראי לטיפול ב-Sitagliptin או פלסבו, בנוסף לטיפול הקבוע שלהם. החוקרים עודדו טיפול בתווית-פתוחה בתרופות לאיזון רמות הסוכר בדם לפי הצורך, במטרה להגיע ליעד הגליקמי בכל החולים. במטרה לקבוע אם Sitagliptin אינו נחות בהשוואה לפלסבו, הם הגדירו סיכון יחסי של 1.3 כגבול העליון.
תוצא הקרדיווסקולארי העיקרי היה שילוב של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לא-פטאלי של שריר הלב, אירוע מוחי לא-פטאלי או אשפוז בשל אנגינה לא-יציבה.
במהלך חציון מעקב של 3.0 שנים תועד הבדל קטן ברמות המוגלובין מסוכרר (הבדל בממוצע הריבועים הפחותים של 0.29- בהשוואת Sitagliptin אל מול פלסבו). בסיכומו של דבר, התוצא העיקרי תועד ב-839 חולים שטופלו ב-Sitagliptin (11.4%, 4.06 ל-100 שנות-אדם) ו-851 חולים שטופלו בפלסבו (11.6%, 4.17 ל-100 שנות אדם). הטיפול ב-Sitagliptin היה לא-נחות בהשוואה לפלסבו בכל הנוגע לתוצא המשולב העיקרי (יחס סיכון של 0.98, p<0.001).
שיעורי האשפוזים עקב אי-ספיקת לב לא היו שונים בין שתי הקבוצות (יחס סיכון של 1.00, p=0.98). החוקרים לא זיהו הבדל משמעותי בין הקבוצות בשיעורי דלקת לבלב חדה (p=0.07) או ממאירות של הלבלב (p=0.32).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם, תוספת Sitagliptin לטיפול הסטנדרטי לא הביאה לעליה באירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים, אשפוזים עקב אי-ספיקת לב או אירועים חריגים אחרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!