במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי הטיפול בדיגוקסין מלווה בעליה משמעותית בשיעורי התמותה מכל-סיבה, תמותה וסקולארית ותמותה פתאומית בחולים עם פרפור פרוזדורים. הקשר הנ”ל אינו תלוי בגורמים פרוגנוסטיים אחרים, אם כי ייתכן וערפלנים אחרים משפיעים על הממצאים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול הדיגוקסין נפוץ מאוד לאיזון הקצב החדרי בחולים עם פרפור פרוזדורים, למרות שאין נתונים רבים בנושא. כעת הם בחנו את השימוש ותוצאות הטיפול בדיגוקסין בחולים במחקר ROCKET AF (Rivaroxaban Once Daily Oral Direct Factor Xa Inhibition Compared with Vitamin K Antagonism for Prevention of Stroke and Embolism Trial in Atrial Fibrillation).
במסגרת הניתוח הרטרוספקטיבי כללו החוקרים את כל החולים ממחקר ROCKET AF וסיווגו אותם על-בסיס הטיפול בדיגוקסין בתחילת המחקר ובמהלכו. מדגם המחקר כלל חולים מ-45 מדינות עם פרפור פרוזדורים וגורמי סיכון שהציבו אותם בקטגורית סיכון בינוני-עד-גבוה לאירוע מוחי, עם או ללא אי-ספיקת לב. מטרת המחקר הייתה הערכת הקשר בין טיפול בדיגוקסין ובין תמותה מכל-סיבה, תמותה וסקולארית ותמותה פתאומית.
מבין 14,171 חולים שחולקו באקראי, 37% טופלו בדיגוקסין בתחילת המחקר. בקרב המטופלים בדיגוקסין תועדה שכיחות גבוהה יותר של נשים (42% לעומת 38%) והיסטוריה של אי-ספיקת לב (73% לעומת 56%), סוכרת (43% לעומת 38%) ופרפור פרוזדורים קבוע (88% לעומת 77%, P<0.0001). לאחר תקנון, הטיפול בדיגוקסין לווה בעליה בשיעורי התמותה מכל-סיבה (5.41 לעומת 4.30 אירועים ל-100 שנות-אדם; יחס סיכון של 1.17, P=0.0093), תמותה וסקולארית (3.55 לעומת 2.69 ל-100 שנות-אדם; P=0.0201) ותמותה פתאומית (1.68 לעומת 1.12 אירועים ל-100 שנות-אדם; P=0.0076).
החוקרים קוראים להשלים מחקר אקראי להערכת הטיפול בדיגוקסין בחולים עם פרפור פרוזדורים, עם אי-ספיקת לב וללא אי-ספיקת לב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!