הוספת תרופות אחרות לטיפול בסטטינים במינון נמוך עשוי להביא להפחתה בערכי LDL בהיקף דומה, או אף גדול יותר, בהשוואה להגברת הטיפול בסטטינים, אך ההשפעות ארוכות הטווח עדיין אינן-ברורות, כך עולה מסקירה סיסטמית חדשה, שפורסמה בכתב העת Annals of Internal Medicine.
להערכת הסיכון היחסי והתועלת של שילוב סטטינים במינון נמוך ושילובים שונים עם תרופות ממשפחות אחרות, החוקרים סקרו את הנתונים מ-36 מחקרים אקראיים, שכללו מבוגרים בסיכון גבוה למחלה טרשתית של הלב וכלי הדם, שכללו חולים עם ערכי LDL של 190 מ”ג לד”ל ומעלה, מחלה קרדיווסקולארית קודמת, או סוכרת. מרבית המחקרים כללו גברים בשנות החמישים והשישים לחייהם.
החוקרים מדווחים כי טיפול בסטטינים במינון נמוך, בשילוב עם טיפול בסופחי חומצות מרה, הביא להפחתת ערכי LDL ב-0-14% יותר מאשר טיפול מונותרפי בסטטינים במינון בינוני בחולים בסיכון גבוה עם היפרליפידמיה.
בהשוואה לטיפול בסטטינים במינון גבוה, טיפול בסטטינים במינון בינוני עם Ezetimibe הביא להפחתת ערכי LDL בהיקף של עד 15% יותר בחולים עם מחלה טרשתית של הלב וכלי הדם ובעד 21% יותר בחולים עם סוכרת.
אעפ”י שתוארה תועלת מסוימת לשילובים שכללו סופחי חומצות מרה או Ezetimibe, אין מספיק עדויות בכדי להעריך את ההשפעות של שילוב עם פיבראטים, ניאצין, או חומצות שומן אומגה-שלוש. אין גם מספיק עדויות בכדי להשוות את התוצאות הקליניות ארוכות הטווח בין משטרי הטיפול שנבחנו.
החוקרים כותבים כי אין נתונים בנוגע לשאלה אם הירידות הנוספות הללו בערכי LDL הובילו לשינוי כלשהו בתוצאות הקליניות בטווח הארוך, או באו על חשבון תופעות לוואי נוספות. לכן, למרות שהוספת סופח חומצות מרה או Ezetimibe לסטטינים במינון נמוך עשויה לשמש כחלופה לטיפול מונותרפי בסטטינים במינון גבוה בחולים שאינם סובלים או אינם מגיבים למינונים גבוהים יותר, על רופאים לבחור בגישות אלו בזהירות, לאור העדר העדויות בנוגע לתועלת הקרדיווסקולארית והנתונים המוגבלים אודות תופעות לוואי של הטיפולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!