מתן טיפול בדיגוקסין לחולים עם אי-ספיקת לב סיסטולית חדשה לווה בעליה משמעותית של 72% בשיעורי התמותה מכל-סיבה, אך ללא השפעה על הסיכון לאשפוזים עקב אי-ספיקת לב במחקר עוקבה מבוסס-קהילה, הן בגברים והן בנשים, ללא תלות בשאלה אם החולים נטלו בנוסף טיפול בחסמי ביתא.
מהסקירה הנוכחית ומחקרים אחרים שפורסמו לאחרונה עולה כי אין עדויות טובות לפיהן טיפול בדיגוקסין מביא לשיפור התוצאות וכי הטיפול מלווה, לפחות באופן תיאורטי, בסיכון לסיבוכים שונים. לאור זאת, החוקרים קוראים לבחון מחדש את נושא הטיפול בדיגוקסין, במטרה לקבוע אם אכן יש בו תועלת בחולים עם אי-ספיקת לב.
החוקרים זיהו מבוגרים עם הופעה חדשה של אי-ספיקת לב סיסטולית בין השנים 2006-2008, שלא קיבלו קודם לכן טיפול בדיגוקסין. הם ערכו ניתוח סטטיסטי במטרה לקבוע את הקשר בין טיפול חדש בדיגוקסין ובין הסיכון לתמותה ואשפוזים עקב אי-ספיקת לב, תוך התייחסות להיסטוריה הרפואית, תוצאות בדיקות מעבדה, טיפול תרופתי וחומרת אי-ספיקת לב. הם גם ערכו ניתוח של הנתונים לפי מין החולה וטיפול נלווה בחסמי ביתא.
מבין 2,891 חולים עם אבחנה חדשה של אי-ספיקת לב סיסטולית, 529 חולים (18%) טופלו בדיגוקסין. במהלך חציון מעקב של 2.5 שנים, טיפול חדש בדיגוקסין לווה בשיעורי תמותה גבוהים יותר (14.2 לעומת 11.3 ל-100 שנות-אדם) ועליה בשיעור האשפוזים עקב אי-ספיקת לב (28.2 לעומת 24.4 ך-100 שנות-אדם). מניתוח רב-משתנים עלה קשר בין טיפול חדש בדיגוקסין ובין שיעורי תמותה גבוהים יותר (יחס סיכון של 1.72), אך ללא הבדל בסיכון לאשפוזים עקב אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 1.05). התוצאות היו דומות כאשר הנתונים נבחנו לפי מין וטיפול בחסמי ביתא.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר העידו על קשר בין טיפול בדיגוקסין בחולים עם אי-ספיקת לב סיסטולית חדשה ובין סיכון גבוה יותר לתמותה אך ללא הבדלים בשיעורי האשפוז עקב אי-ספיקת לב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!